לדאבוני, עלי לציין, כי ביושבי בישיבות הועדות המקומית לתכנון והבניה נתניה, אני נתקל לא אחת בתופעות, אשר עם כל רצוני הטבעי ללכת אם עמדת התושבים, אינני יכול לעשות זאת, היות והדבר יהיה בחזקת מתן לגיטימציה למידת סדום.
מידת סדום בוועדה לתכנון ובניה נתניה – הטור של אדיר בנימיני
לעיתים לא מעטות כשאני יושב בועדות התכנון והבניה נתניה, מתייצב מן העבר האחד היזם המבקש הקלות ומן העבר השני, עומדים התושבים שגרים בסמוך ומתנגדים להקלות. תפקידי כחבר ועדה הוא לקבל החלטה מעין-שיפוטית ולהכריע מי מביניהם צודק יותר.
כשלעצמי, בבואי להכריע בסוגיות מעין אלי, החלטתי כי המבחן האולטימטיבי הוא הציווי: “אין כופין של מידת סדום”. לבי באופן טבעי נוטה לא אחת לטובת התושבים, שהם בדרך הכלל הצד החלש מול היזם החזק והמקושר. ועל כן אני מקפיד לשמוע ולבאר היטב את עמדותיהם, על מנת להבין לעומד ממה נובעת ההתנגדות. בנקודה זו נכנס המבחן של “מידת סדום” לפעולה.
כנודע, ואין בכך רבותא, שאנשי סדום היו כה רשעים, שרשעותם באה לידי ביטוי גם במצבים בהם לא עמד מאחורי המעשים כל אינטרס או תועלת אישית. ניתן להגדיר זאת כ”רוע מוחלט”.
מדרשי חז”ל מלאים בתיאורים כיצד בא לידי ביטוי רוע מוחלט זה; ידוע במיוחד סיפורה של אותה אישה, שהעזה להפר את הכלל שלא לאפשר לעניים לשרוד בעיר. אותה אישה טובה שריחמה על אחד העניים שנקלעו לסדום, נתנה לו פת לחם בסתר. כשנודע הדבר, מספר המדרש שאנשי סדום העמידוה על חומת העיר, כאשר היא מרוחה בדבש והדבורים אכלוה.
מעשה מפורסם נוסף שממחיש את עוצמת הרוע של אנשי סדום מתגלה בסיפורן של שתי הנערות, אשר ירדו יחדיו למלא מים מן המעיין; כשסיפרה אחת מהן לרעותה כי מצבה הכלכלי של משפחתה קשה ביותר והם נוטים למות, העניקה לה הנערה השנייה את הקמח שהיה ברשותה. כשנודע הדבר לאנשי סדום, הם נטלוה ושרפוה.
מכאן אנו מגעים ישר לכלל שמנחה אותי בעניינו והמדובר באותו עיקרון שהתווה רמב”ם בהלכות שכנים: “כללו של דבר; כל דבר שהוא טוב לזה ואין על חברו הפסד, כלל, כופין את חברו לעשותו”. במילים אחרות, תופס כאן הכלל התלמודי הנודע: “זה נהנה וזה לא חסר”.
לדאבוני, עלי לציין, כי ביושבי בישיבות הועדות המקומית נתניה, אני נתקל לא אחת בתופעות, אשר עם כל רצוני הטבעי ללכת אם עמדת התושבים, אינני יכול לעשות זאת, היות והדבר יהיה בחזקת מתן לגיטימציה למידת סדום.
מדובר במצבים בהם את שומע את התנגדות התושבים ואני מגלה בין השיטין או מתוך שיגרא דלישנא (בקשות אופייניות להכנעת הממלכות הרודות בהם שליוו את עם ישראל בגלותו), כי מדובר בלא יותר מצרות-עין כלפי היזם מבקש האישור. קיימים מקרים בהם השכן שמתנגד לבעל הקרקע הסמוכה לו, נוהג בעזות מצח שאין כדוגמתה, ומתנגד למתן הקלות לשכנו, כאשר הוא עצמו נהנה מאותן הקלות כאשר בנה הוא עצמו את ביתו. עתה, הוא מנצל את היותו הראשון מבחינת מימוש זכויות הבניה, על מנת לנסות למנוע את אותן ההקלות להן זכה בעצמו.
בסיכומו של דבר; ביקשתי להראות בחיבור קצר זה, שמהשלילה של ההתנהגות המיוחסת לאנשי סדום, אפשר ללמוד ולהסיק מסקנות עד ימינו אנו, ובין היתר הדבר בא לידי ביטוי בוועדה המקומית לתכנון ולבניה.
_________
* הכותב הינו חבר מועצת עיריית נתניה, בעל תואר שני (M.A) במדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
Add Comment