פורום כאן נעים

שידור חי | היכנסו לאתר וצפו ב'מצעד החיים'

שידור חי | היכנסו לכתבה | בנט: אחריות הנצחת השואה מוטלת עלינו כאנשי חינוך | באתר וצפו ב'מצעד החיים' באיכות HD

הפסקת אוכל: ארוחות בוקר עם שי לי ליפא

רותי רוסו וקבוצת ילדים מארחים במטבח של "הפסקת אוכל" את מנחת תוכניות הבישול שי לי ליפא.

ראש הממשלה נתניהו עם מזכיר ההגנה האמריקני מאטיס

פגישת ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מזכיר ההגנה האמריקני ג'יימס מאטיס

בני סכנין נגד הפועל ב"ש | 3:1 | 22.4.2017

בני סכנין נגד הפועל ב"ש | 3:1 | 22.4.2017 | תקציר המשחק באיכות גבוהה

קסם הגולן – רמת הגולן

אבי בהרי, צילם וערך סרטון טבע פסטורלי המתעד את נופיה הפראיים של רמת הגולן.

מציאות נושכת | על פליטי הריאליטי

מציאות נושכת - הסרט המלא (על פליטי הריאליטי)

מפעל הפיס

לאישה

מיכל מירון היפה – מבפנים ומבחוץ – הטור האישי של שוש מימון, לוס אנג’לס

מיכל (אתר iwomen) הייתה עם היד על הדופק. על כל עוולה שנעשתה לנשים הייתה יוצאת במאמר מערכת מתלהם. אהבתי לקרוא את הטורים שלה בנושאי נשיות ופמיניזם. היו לה דעות משוחררות, מהפכניות, לוחמניות. שוויוניות עד הסוף. היא אף פעם לא דפקה חשבון
מיכל מירון היפה - מבפנים ומבחוץ - הטור האישי של שוש מימון, לוס אנג’לס
מיכל מירון היפה – מבפנים ומבחוץ – הטור האישי של שוש מימון, לוס אנג’לס

ביום שני בבוקר של לוס אנג’לס, אני פותחת את תיבת המיילים שלי, ואתם יודעים איך זה- תמיד מזדקר איזה אתר שמבקש שתשוטטי בו. היות ואני מנויה על ’מחלקה ראשונה’, האתר של יואב יצחק, כל בוקר מצפה לי מייל מהאתר עם כותרות ראשיות. כאמור, זה היה בבוקר יום שני, יום לפני ערב שבועות. אני עורכת כאן את ’ידיעות אמריקה’, המוסף של ’ידיעות אחרונות’ בלוס אנג’לס, שמופץ גם לכל אורך החוף המערבי. אני בלחץ מטורף של זמן, כי צריך לסיים לערוך את העיתון עד יום שלישי בצהרים, בגלל שמחר ערב חג. אין לי זמן לנשום.

אז איך שהאתר של ’מחלקה ראשונה’ קופץ לי מול העיניים, אני מנסה להזיז אותו מעלי, תוך שאני מבטיחה לעצמי שיותר מאוחר אתפנה להציץ בו. אבל הימים ימי שדרות והקאסמים וגאידמק. אז אי אפשר לא להעיף מבט חפוז בכותרות. איך שאני מעבירה מבט מרפרף אני נתקלת בצד ימין של העמוד, במדור רשימות, מדור שבדרך כלל אני פוסחת עליו, כי אין לי זמן לעיין בו; ’על מיכל מירון שקד ז"ל’.

היד שלי קפאה על העכבר. ’לא ראיתי טוב’, מלמלתי לעצמי וחזרתי לגולל את המסך אחורנית. מיכל מירון ז"ל? לא יכול להיות. אני לוחצת על הכותרת והיא נפתחת להספד של חנה בית הלחמי על מיכל מירון. הרוק נעצר לי בגרון. מיד הקלקתי לאתר iwomen, האתר שמיכל הקימה וניהלה בהצלחה ובחן כה רב בשנים האחרונות. שם נתקלתי בכותרת; מיכל שלנו איננה.

לעזאזל, אמרתי לעצמי. היא הייתה יותר חולה ממה שהיא שידרה. ידעתי שהיה לה משהו בלבלב, אבל בפעם האחרונה ששוחחנו אמרה שהיא יצאה מזה. אז מסתבר שהיא לא.

מיד עוברים לי פלשבקים על מיכל. אמנם עבדנו באותה תקופה ב’ידיעות אחרונות’ אבל אז לא היינו בקשר. הקשר איתה נוצר כשהקימה את אתר iwomen ו- ITRAVEL. שתינו נפלטנו בערך באותה תקופה מהעיתון הנפוץ במדינה, כי היינו נון קונפורמיסטיות, משוחררות, עצמאיות מדי מסרבות להיכנע למחשבה שבלונית ומחפשות ערוצי ביטוי אחרים.

לי הייתה אז תוכנית רדיו ברדיו ’לב המדינה’ אבל חיידק הכתיבה לא נגוז. האצבעות היו מורעבות. רצו לתקתק על מכונת הכתיבה. כשנתקלתי באתר שלה יצרתי איתה קשר.

קבענו להיפגש בבית קפה ברחוב דיזנגוף. הופתעתי למראה השינוי שחל בה. היא הייתה אז כבר אישה נשואה, אם לשני בנים קטנים תאומים. היה לה מבט כחול מחייך ומלא אור. אפילו שהייתה אישה גדולה, היא הייתה נשית וסקסית. שפתיים עבות בשרניות, מבט תכול ילדותי מחייך, שיער בלונד גולש וסגנון לבוש בוהמי – מרושל במידה ואופנתי במידה.

הפגישה הייתה קצרה ועניינית. יש לי ערוץ פתוח. אני יכולה לכתוב על כל מה שבא לי. בדיוק באותה תקופה גם רכשתי מצלמה דיגיטאלית והתחלתי לצלם. הסתובבתי בפרמיירות תל אביביות, כתבתי בקורות תיאטרון ותיעדתי במצלמה את באי הפרמיירה. מיכל פרסמה כל מה ששלחתי: תיאטרון, קולנוע, פמיניזם, תיירות, עידן חדש, תצלומי סלבריטיז. כל מה שעניין אותי עניין גם אותה.

מיכל מירון היפה – מבפנים ומבחוץ. יהי זכרה ברוך

אף פעם לא החזירה טקסט. כשעשיתי הפסקה קצרה הייתי מקבלת ממנה מייל קצרצר: ’נו, מה קורה? איפה את?’

iwomen אתר הנשים שלה היה האלטרנטיבה הנשית ל’לאשה’ ול’זמנים מודרניים’, שמשווקים נשיות ארוזה בצלופן. האתר שלה היה כמוה; מתריס, שובב, חצוף, נשי, צבעוני, ממזרי, חכם, מודרני, מרדני, עדכני. אפילו בשם הייתה קריצה והתחכמות: ’אני-נשים’. רוצה לומר; כל מה שמעניין אותי מעניין ומעסיק את כל הנשים כולן, בכל מקום.

מיכל הייתה עם היד על הדופק. על כל עוולה שנעשתה לנשים הייתה יוצאת במאמר מערכת מתלהם. אהבתי לקרוא את הטורים שלה בנושאי נשיות ופמיניזם. היו לה דעות משוחררות, מהפכניות, לוחמניות. שוויוניות עד הסוף. היא אף פעם לא דפקה חשבון ולא ניסתה להתנחמד.

כל רצח של אישה, התעללות מינית, אונס, ניצול- כל הנושאים האלה קבלו אצלה כותרות ראשיות. במקום ש"זמנים מודרניים", שהוא מגאזין הנשים הכי נפוץ במדינה, יתרעם על עוולות הנעשות לנו, הנשים, הוא המשיך לפרסם את קווי האופנה לחורף הקרוב או הצבע המדליק לשיער ומירון הייתה יוצאת חוצץ ב-I women, עם הקול והצבע המיוחדים שלה.

כמה חבל, הייתי חושבת אז לעצמי, שמירון לא עורכת מגאזין נשים נחשב, היא הייתה מעלה על סדר היום נושאים רוטטים ולא עוסקת בגזרת בגד הים לקיץ הבא וברומן של בר רפאלי עם ליאו דה קפריו.

אחר כך היינו נפגשות אחת לחודש- חודשיים בסיורי עיתונאים. מיכל אהבה לטייל וגם אני. ככה ארגנו לעצמנו כתבות בנושאי תיירות, וככאלה הוזמנו לסיורים שונים ויפים ברחבי ארצנו הקטנטונת. מיכל תמיד הייתה ישובה באוטובוס התיירים הממוזג עם המבט המחייך שלה, הגוף הגדול והנשי שלה ועם שפת הגוף המתריסה שלה. בטיולים האלה היא התגלתה כאם מסורה ואוהבת וכאישה חושנית, עצמאית ומרתקת. אישה מליאת חיים שאוהבת את החיים ויודעת לחיות.

היא התמסרה למשפחתה (כאמור, הייתה אמא מצוינת) ולאתר שלה ולא היה לה זמן ללהג נשים בבתי קפה. בשנים האחרונות כשהאינטרנט תפס תאוצה, אתר iwomen, שהתחיל כאתר אישי קטן תפס נפח והפך לאתר נשים מוביל. כל כך חבל, שדווקא עכשיו, כשהיא לפני הפריצה הגדולה, מיכל נקטפה בדמי ימיה. 49 זה גיל נורא למות בו.

אומרים, כי כאשר בן אדם מסתלק אתה מגלה את מעלותיו. במקרה של מיכל, זה מה זה נכון.

__________

■ העיתונאית מיכל מירון שקד בעלת אתר iwomen, נאבקה במחלת הסרטן, במשך כשנה עד שהלכה לעולמה בשבת שעברה 19.05.07, והיא בת 49. הותירה אחריה בעל, אריק שקד, ושני ילדים, תאומים בני 12.

תגובות



  • אודות הכותב

    כתב כאן נעים

    כתב כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kannaim2017@gmail.com

    הוסף תגובה

    לחצו פה להוסיף תגובה

    שינוי גודל גופנים