30 שנה אחרי שהגיעו לחדרה, החליטה העירייה לגרש את התושבים הבדואים החיים על אדמות חקלאיות בעיר ■ “חשוב לנו שחדרה תהיה עיר יפה, נקייה ואיכותית”, הסביר דובר העירייה ■ “לא השתלטנו או פלשנו, הכול חוקי” אומרים התושבים
עיריית חדרה נגד התושבים הערבים בעיר
בשנות השבעים הגיעו לעיר חדרה מספר משפחות בדואיות מהנגב. כדי להתפרנס בכבוד, הם החלו לעבוד כפועלים חקלאיים באדמות שבבעלותם של תושבי חדרה, ובשל הקושי לחזור מדי יום לבתיהם ביישובי הנגב, הביאו עמם את משפחותיהם, כשהם מתגוררים על האדמות בצריפים ואוהלים שהקימו בעצמם. כיום הם מונים קרוב לעשר משפחות, החיות בשדות, בחורשות ובפרדסים שבפאתי העיר חדרה. חלק ניכר מהן מתגוררות ביער חדרה, הסמוך לתחנת הרכבת. אחרות מתגוררות מאחורי מרכז “שערי חדרה”, בצדה המערבי של העיר. משפחות בדואיות אחרות חיות בסמוך לבית-העלמין מדרום לעיר, בקרבת מגרש הכדורגל בשכונת גבעת אולגה ובאזור שכונת ויצמן.
רוב המשפחות הבדואיות בעיר חדרה מתגוררות באוהלים, בצריפים רעועים ובמבנים ישנים, כשבסמוך למקום לינתם הם מגדלים עדרי צאן ובקר. חלקם מתפרנסים מהחקלאות והאחרים עובדים כשכירים בבתי-עסק שונים בעיר. הם מנהלים קשרים הדוקים עם הסביבה ומנהלים יחסים ידידותיים וחמים עם שכניהם תושבי העיר. עד כה, סיפקה להם העירייה שירותי מים וחשמל והם מצדם משלמים מסים ודמי שכירות עבור האדמות בהן הם מתגוררים.
והנה, ללא כל סיבה ניכרת לעין, החליטה עיריית חדרה לבחון את חוקיות ההתיישבות הבדואית באדמות החקלאיות בעיר. בהנהלת העיר החליטו כנראה לשים קץ למראה האוהלים, הצריפים והעדרים שבפאתי העיר, והחלו לאחרונה לטפל בנושא מול גורמי האכיפה השונים.
נציגים של משרדי הממשלה השונים ונציגי העירייה ערכו סיור בכל האזורים בהם מתגוררים הבדואים בחדרה וביקשו מהתושבים להביא מסמכים שיאשרו את חוקיות מגוריהם באדמות החקלאיות.
“בעיריית חדרה רוצים למגר את ההשתלטות על קרקעות, שככל הנראה הנה בלתי חוקית, בעיר ובסביבתה”, אמר רז זהבי, יועץ התקשורת של ראש העירייה; “אנו פועלים בנושא זה מול כל הגורמים בצורה שקטה. חשוב לנו שחדרה תהיה עיר יפה, נקייה ואיכותית. הבעיה הזאת, כמו חלק גדול מהבעיות של העיר, החלה לפני הרבה מאד שנים. בהנהלת העיר הוחלט לטפל בכך, למען עתיד טוב יותר”.
אך עתידם של תושבי חדרה הבדואים אינו מעסיק, כפי הנראה, את העירייה. “אנחנו מעדיפים בשלב זה לא להכנס לפרטים קטנים בעניין הטיפול באוכלוסייה הבדואית. המטרה היא להילחם בתופעה במסגרת החוק, ולבחון לעומק האם מדובר בהשתלטות של הבדואים על קרקעות בבעלות תושבים מחדרה.
משא-ומתן מול האוכלוסייה הבדואית בחדרה ינוהל על ידי מינהל מקרקעי ישראל, ששותף לטיפול בעניין, ולא על-ידי העירייה, שבמסגרת אחריותה על העיר צריכה לטפל בהשתלטות בלתי חוקית על קרקעות”, הבהיר זהבי.
“לגבי אלטרנטיבת מגורים לאוכלוסייה הבדואית, אנחנו לא מטפלים בזה. ביוזמת הנהלת העיר כונסו כל הגורמים שיכולים למגר את התופעה. העיר חדרה נמצאת בתנופת פיתוח והתפתחות וישנן תופעות שמפריעות לה להתפתח, והנהלת העיר לא תיתן לזה לקרות. הנושא מטופל בדיסקרטיות ולא מול התקשורת”.
ואכן, נראה שעיריית חדרה נחושה בדעתה למגר את התופעה ולסלק מהעיר את האוכלוסייה הבדואית המפריעה לה להתפתח. בין הגורמים שגויסו לצורך מיגור התופעה היה גם המשרד להגנת הסביבה, עליו הופקד לבדוק באם ניתן לגרש את התושבים מסיבות סביבתיות.
מהמשרד, נמסר: “נבחנות ההשלכות הסביבתיות. כל התיישבות כזו היא מקור לזיהומים סביבתיים, כגון פגרים של חיות, פסולת. בעיה נוספת היא ההפרשות של העדרים, שנערמות באזור ולא תמיד מפונות. כך, למשל, אם ישנו עדר כבשים או עזים בנקודה מסוימת אחת לאורך זמן, העצים עלולים להפגע מהצואה של העדר. וככל הידוע לנו בכל התיישבות כזאת יש עשרות ואף מאות בעלי חיים. בנוסף, בחלק מהמקומות נתקלו אנשי משרדנו במטרדי ריח, זבובים ומכרסמים למיניהם.
מפגע נוסף אחר, שנבדק בימים אלו על-ידי אנשי המשרד, הוא החשש לזיהום בורות מים, וזאת בשל צואת העדרים. לכן קיבלנו על עצמנו לטפל בהיבטים הסביבתיים, וכך נעשה כבר בימים הקרובים”.
המשפחות הבדואיות עצמן כלל אינן מודעות לעובדה שהפכו באחרונה לתופעה הדורשת מיגור. הן ציינו, כי אף גורם לא פנה אליהן בעניין, ולכן העדיפו שלא להרחיב את הדיבור בנושא.
אחד התושבים, שביקש שלא לחשוף את זהותו, החליט בכל זאת לדבר: “אנו חיים כאן עשרות שנים, ואף פעם לא היו לנו בעיות עם השכנים והתושבים. להיפך, מערכת היחסים בינינו היא טובה ויוצאת דופן. אנו משלמים מסים ומקבלים שירותים מהעירייה במשך שנים. הרבה עובדי עירייה באים לכאן באירועים ובחגים וקונים מאיתנו כבשים. האדמות שאנו גרים עליהן הן בשכירות, ואנחנו משלמים את דמי השכירות. יש ברשותנו מסמכים שמעידים על כך, והכול חוקי. אף גורם לא פנה אלינו עד היום, רק ביקשו מאיתנו שנציג מסמכים. עשינו את זה, ואין כל חדש”.
סאלם אל-נבארי, אדם בשנות השישים לחייו, שילדיו מתגוררים באדמות חקלאיות ממערב לעיר, סיפר; “הגענו לכאן לפני כ-30 שנה, בשנת 1978, כדי להתפרנס. עבדנו בחקלאות אצל תושבים מהעיר, ומפני שהיה לנו קשה לחזור הביתה מדי יום, הקמנו צריפים ואוהלים וגרנו בהם עם משפחותינו.
מעולם לא הייתה לנו אף בעיה עם מישהו או עם המדינה. אנחנו לא מתעסקים בעניינים פליליים ולא בדברים רעים ואיננו מציקים לאף אחד. כל מה שמעניין אותנו זה לחיות ולהתפרנס בכבוד”.
אל-נבארי, מדגיש אף הוא שהתיישבותם במקום הנה חוקית; “אנו חיים כאן בשכירות שכרנו את האדמות והקמנו את האוהלים, לא השתלטנו או פלשנו, לא גנבנו או כבשנו, אנחנו לא מתנחלים, אנחנו משלמים דמי שכירות, ויש לנו חוזים על כך. לפני כשבועיים הגיעו מהעירייה וממשרד הפנים נציגים, הראנו להם את חוזי השכירות והם הלכו”, אמר אל-נבארי.
באשר לטענות המשרד להגנת הסביבה, ציין אל-נבארי, כי מזה שנים רבות הוא משתמש ביער חדרה לצרכי מרעה, אך עושה זאת באופן חוקי. “אני עושה זאת בתיאום עם הקרן הקיימת לישראל, ומשלם להם עבור המרעה. אנחנו לא פולשים. אם למישהו יש טענה שגרמנו לו נזק או בעיה כלשהי, שיפנה אלינו.
העירייה מתנפלת עלינו רק מפני שאנחנו לא מקומיים, ואולי יותר קל לגרש אותנו מכאן מאשר להתעסק עם אנשים אחרים, שהם יהודים, שגם הם נמצאים באדמות של חדרה ומגדלים צאן וסוסים”.
אל-נבארי, הדגיש, כי; “לתושבים אין לאן ללכת, שכן פרנסתם קשורה במקום, וכך גם ילדיהם, הלומדים בבתי-הספר בבקה אל-ע’רביה. את ההסעה לבתי-הספר מארגנת עיריית חדרה.
“חוץ מהשירות הזה ועוד שירותים בסיסים, אנחנו לא מקבלים שום דבר מעיריית חדרה, וגם לא מבקשים. אנחנו רק מבקשים שיעזבו אותנו בשקט ולא יחפשו איך להוציא אותנו מכאן. אנחנו לא נצא מכאן, כי אנו גרים פה באופן חוקי” – הוסיף אל-נבארי.
___________
* הכותב והצלם סמאי עלי הוא כתב “מחסום” אתר היוצא לאור בשפה העברית מטעם עמותת אמווג’ לתקשורת אלטרנטיבית, נכתב ונערך מתוך פרספקטיבה של האזרחים הערבים בישראל – ותוך שיתוף פעולה של ערבים ויהודים. מטרתו היא להציב בפני הציבור הישראלי אתגר לחשיבה מסוג חדש.
Add Comment