איני מכירה את השופטת פוזננסקי כץ ואם יאמרו לה את שמי, לא תדע במי מדובר. החלפתי איתה כמה מילים בכנס שהתקיים בלשכת עורכי הדין מחוז תל אביב, ביוני, שנה שעברה, בו לקחנו חלק בפאנל רב משתתפים בנושא סוגיית ‘החוק לאיסור צריכת זנות’. ניגשתי אליה בתום הכנס להודות לה ולהביע את תסכולי שלמרות הפסיקה החד משמעית שפסקה בתיק סגירת בית הבושת, או יותר נכון בית העינויים, ברחוב הירקון 98 בעיר תל אביב, האוסרת על בעלי הנכס להפעיל מלונית במקום, ושעל המשטרה ועיריית תל אביב-יפו, הוטל לאכוף זאת, בכל זאת המקום משמש כמלון.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
למרות שקטונתי להעיד על פועלה רב השנים של כבוד השופטת וכאמור, איני מכירה אותה, אך כששמה פותח מהדורות בכותרות שליליות ועניינה ידון בבית דין משמעתי, כשאנשי המקצוע הרלוונטיים, ידונו בפרשה מצוידים בכל המידע הדרוש, חשוב היה לי לספר בימים קשים אלו, על שופטת מרשימה ומקצועית בה הבטתי בהערכה והתרגשות רבה, כשנכחתי בדיונים בעניינו של בית הבושת ברחוב ירקון 98, המקום שבו ג’סיקה היקרה שמה קץ לחייה.
ביום חמישי ה-13 באוגוסט 2015, אישה בשם; ג’סיקה, שמה קץ לחייה בבית הבושת שבו היא גם התגוררה, בחדר מספר 5, לאחר 15 שנים בהן נוצלה באכזריות. בת 36 במותה.
ג’סיקה “עבדה”, יותר נכון נוצלה, במשך 12 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע, “מקבלת” (ומבחינה נפשית נאנסת) על ידי 20 – 30 גברים מדי יום. הסרסורים והזנאים לא ראו בה בת אנוש, כי אם כלי קיבול מכני להשגת כסף.
ג’סיקה הייתה מטשטשת עצמה ב’וודקה’ וב‘כדורי חגיגת’ ומתחפרת בשינה עד למשמרת שלמחרת. זה היה מעגל החיים שלה והיא לא יכלה לשאת אותו עוד.
שלוש שעות בלבד לאחר שגופתה של ג’סיקה, פונתה מהחדר, החזירו סרסורי בית הבושת את המקום לפעילות רגילה. עסקים כרגיל.
חברותיה של ג’סיקה החליטו לצאת לרחוב לזעוק את זעקתה של ג’סיקה, לכבד את זכרה ולומר לכל קורבנות הזנות שעוד שם, שהן לא לבד.
תוך ימים ספורים ארגן המטה למאבק בסחר בנשים בשיתוף עם חברותיה של ג’סיקה, שורדות זנות וארגוני ‘הקואליציה למאבק בזנות‘ עצרת לזכרה של ג’סיקה ולזכר כל קורבנות הזנות בישראל.
מאות אנשים יצאו לרחוב ומחו על הפקרת הנשים והגברים בזנות. מותה של ג’סיקה, הביא להתעוררות ושינוי בציבור בישראל. האירוע, הפך למסורת ומדי שנה ‘הקואליציה למאבק בזנות‘ מפיקה עצרת זיכרון לזכרה.
קרוב לעשר (10!) נשים בזנות, מוצאות את מותן כתוצאה מהזנות מדי שנה, אבל היה זה מותה המחריד של ג’סיקה בתוך בית הבושת, שחשף את זוועת בתי הבושת וחיי הנשים בזנות באולם בית המשפט.
הייתה זו השופטת רונית פוזננסקי-כץ ששפטה במשפט לסגירת ‘הירקון 98’ והטלת האחריות על בעלי הנכס.
█ באולם בית המשפט של השופטת פוזננסקי-כץ, קולה של ג’סיקה נשמע…
ישבנו בבית המשפט פעילות במאבק בזנות, חברות כנסת ואזרחים ואזרחיות שהנושא נגע לליבם וכעסם על המציאות העגומה, הוביל אותם לאולמה של השופטת.
הבטתי בשופטת פוזננסקי-כץ, נרגשת ומתפעלת מהקשיחות והענייניות כלפי עורכי ועורכות הדין ומצד שני מההקפדה והסבלנות לשמוע את כולם ולאפשר לשני הצדדים להשמיע את דבריהם.
התרשמתי מן הממלכתיות, מהמקצועיות ומהריחוק הנדרש מתוקף תפקידה, בצד החמלה, האמפתיה והתייחסות הישירה ובגובה העיניים כלפי כל הנוכחים.
התרשמתי מהדרישה למקצועיות, מהידע והניסיון שלה ומן היראה שרחשו כלפיה כל הנוכחים באולם כלפי כב’ השופטת רונית פוזננסקי-כץ, בצד אורך הרוח וטוב הלב שבעיניה.
שמחתי שזו אישה שופטת אשר דנה במקרה העדין והמצמרר של התאבדותה של אישה במעגל הזנות שאיבדה את צלמה ומשמעות קיומה.
וכך כתבה השופטת פוזננסקי כץ בפסק דין בית משפט השלום בתל אביב-יפו – מדינת ישראל נ’ טרופה ואח’;
“תופעת בתי הבושת הגדולים, אשר במסגרתן מבוצעות עבירות סרסרות ועבירות חמורות נוספות, הינה תופעה קיימת במדינת ישראל ובכלל, ובמחוז תל אביב בפרט.
תופעה זו, אשר מאפשרת ניצול נשים המצויות במעגל הזנות, הינה תופעה קשה שעל מנת למגרה, ראוי, כי כל הגורמים הנוגעים בדבר ישלבו ידיים וייתנו יד לאכיפת החוק.
לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי ברקע להגשת בקשה זו, כמו גם הרקע והוצאתו של הצו המנהלי שהוצא כנגד הנכס, התאבדותה של אישה שהייתה במעגל הזנות ואשר סיפקה שירותי מין בנכס נשוא הצו.
מדובר במקרה טראגי אשר החקירה בעינינו נמצאת בעיצומה, ואולם על פניו ניתן ללמוד מהתאבדות זו, כי השלכות התופעה הפסולה של סחר בבני אדם והעבירות הנלוות לעבירת הזנות, עשויות להיות לעיתים הרסניות וטראגיות במיוחד וגם בשל כך על כל גורמי האכיפה כולם לפעול במרץ למיגור התופעה או לכל הפחות לצמצומה“.
“… אל לנו להגיע שוב למצב בו יקרה מקרה טראגי נוסף שלאחריו, ינקטו גורמי האכיפה בפעולות כאלו או אחרות. על כל הגורמים השונים העוסקים באכיפה, להקדים תרופה למכה, לפעול כל העת וככל הניתן לצמצום ומיגור התופעה שגם אם אינה מסתיימת במקרה מוות, הינה בעלת השלכות קשות המחייבות טיפול של מכלול רחב של גורמים באופן רציף ובמקרים המתאימים”.
באולם בית המשפט של השופטת רונית פוזננסקי-כץ, קולה של ג’סיקה נשמע.
Add Comment