רשות העתיקות מה לדעתכם אכלו חוץ מחציל לפני 1,000 שנה, מתי הגיע החציל לארץ ישראל? חקירתו של בור אשפה קדום בן כ-1,100 שנה, שנחשף בחפירות ארכיאולוגיות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים העתיקה, עשוי לספק תשובה לשאלה זו.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
בבור, מהתקופה המוסלמית הקדומה (תקופת שלטונה של השושלת העבאסית, בשנים; 940-750 לספירת הנוצרים) זוהו ‘זרעי חציל’ הקדומים ביותר המוכרים בארץ ישראל, בנוסף התגלו אלפי חרצני גפן, גלעיני זיתים, שיזף, תות עץ, עדשים, תאנים ועוד.
דוברת רשות העתיקות הגב’ יולי שוורץ, מסרה לפורטל ‘כאן נעים | kan-naim | אתר האינטרנט של כל המדינה‘ כי; “תכולת הבור, נחפרה ונחקרה בחפירה ארכיאולוגית שמנהלת רשות העתיקות בעיר דוד, במימון וביוזמת עמותת אל עיר דוד (אלע”ד).
לדברי מר נחשון זנטון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות; “בתי מלאכה ושווקים, ייצרו, מטבע פעילותם, פסולת רבה שלעתים הוטמנה בבורות אשפה שנחפרו בקרבת מקום.
הממצאים הארכיאולוגיים מ‘בורות האשפה’ מספקים עדות מוחשית לכתוב במקורות ההיסטוריים בני התקופה ומספקים מידע רב ערך על הרגלי התזונה, אורח החיים ו-קשרי הכלכלה של תושבי ירושלים המקומיים ושל הארצות השכנות מלפני כ-1,100 שנה.
זרעי החציל, שהגיעו לכאן מאזור ‘ממלכת פרס’ שהייתה ישות תרבותית עתיקת יומין, ששורשיה נטועים בעת העתיקה ובגלגולה המודרני היא מוכרת בשם; איראן.
במהלך הדורות, ידע אזור זה, כובשים רבים ותרבויות רבות התחלפו בו זו אחר זו. הכובשים השונים של אזור פרס, נחשבים כחלק מהיסטוריית תרבותם בעיקר בשל העובדה שרבים מהם דיברו ב’שפה הפרסית’ – הם רק דוגמה אחת לפוטנציאל המחקרי הגלום באשפה הקדומה“.
█ מציאתם של אלפי חרצני גפן ב-בור האשפה, עשויה להעיד על קיומה של פעילות תעשייתית שעסקה בפרי הענב
בבור האשפה שנחשף בחפירות הרחוב המדורג בעיר דוד נמצאו כלים שונים, בהם נר הנושא את הכתובת; “בארכה” (ברכה) בשפה הערבית, עצמות בקר, דגים וציפורים, וזרעים רבים. אלה, מייצגים מגוון מזונות ומוצרים מהצומח; קטניות, פירות, ירקות, וגם עשבי בר אכילים, אשר שימשו, בנוסף למזון, כצמחי תבלין ומרפא.
תכולת הבור מצויה בעיצומו של מחקר הנערך על ידי אוריה עמיחי ועמיתו נחשון זנטון מטעם רשות העתיקות ובשיתוף המעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית ב-אוניברסיטת בר-אילן, בראשות פרופ’ אודי וייס.
לדברי חוקרי רשות העתיקות מר אוריה עמיחי ומר נחשון זנטון; “מציאתם של אלפי חרצני גפן ב-בור האשפה, עשויה להעיד על קיומה של פעילות תעשייתית שעסקה בפרי הענב, ויתכן שהכינו במקום יין, או סביר יותר בשפה הערבית; “דבס” (המוכר כ-דבש ענבים, העשוי מתירוש ענבים מורתח.
ידוע, כי עם התאסלמות הארץ, עלתה קרנה של ‘תעשיית הדיבס’ כתחליף באזור ובמקביל, ייצור היין הצטמצם על רקע איסור הדת המוסלמית לשתיית אלכוהול“.
להפתעת החוקרים, מבין הזנים הבוטניים הרבים שנמצאו בבור, זוהה גם חציל. זיהוי זרעי חציל לראשונה בירושלים וככל שידוע לנו לראשונה בארץ כולה, מספק מידע חשוב אודות תחילת השתרשותו בחקלאות המקומית.
לדבריהם של חוקרי רשות העתיקות מר אוריה עמיחי ומר נחשון זנטון; “בתקופה זו, נחשפו תושבי הארץ לזני פירות וירקות חדשים שהגיעו לכאן בעקבות הכיבוש הפרסי. חלקם, כמו החציל, אף הפכו לגידול חקלאי-מקומי נפוץ.
פיתוחים חקלאיים אלה הביאו לשינוי ב-תזונת התושבים המקומיים, וכך, עקב הגעתם של מינים וטעמים חדשים לאזור, היא הפכה מגוונת יותר מכפי שהייתה עד אז. נדמה, כי זו היתה אחת התקופות בהן התגבש אופיו של ה’מטבח המזרח הים-תיכוני’ המוכר כל כך, המבוסס בצורה משמעותית על גידולי ירקות ופירות“.
החוקרים, מציינים, כי; “‘הממצא הבוטני’ נחשף הודות ל’תופעה מינרלית‘ נדירה וייחודית שהתרחשה בבור האשפה בחפירות הרחוב המדורג בעיר דוד, ובבורות אשפה דומים שנחשפו בחפירות ב-אתר חניון גבעתי, הסמוך.
בתהליך זה, הפכו רכיבי הזרעים ל’אנאורגאניים’ מבלי שצורתם החיצונית השתנתה, וכך הזרעים לא נרקבו, אלא השתמרו בבור עד חשיפתם במהלך החפירה”. סיכמו חוקרי רשות העתיקות מר אוריה עמיחי ומר נחשון זנטון.
Add Comment