עת ביקרתי השבוע בפלאפל דבורה ב-כרכור שליד פרדס חנה, צפו ועלו בי זכרונות אהבה. ריח הכדורים ושירתם העלו בי חיוך של אושר הנסוך על שובל טעמו, והנחו את תשוקתי למנה המופלאה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
בעודי מתעטף בריחו של הפלאפל* נפתח לי באחת רוכסן התאבון והחל לנהל עימי דו שיח; טעמי הוא משרתי ואני אילם משיח, רק רוצה להתלבש בתשוקת הטעם ולחוש את רכותה של הפיתה המתאפרת לכבודי.
בין שלל המבטים אני ממשיך לזגג עיניים, כמו אומר; הגעתי על מנת לבקר בתוך תוכי, עיניי רוצות לממש את טעמך הנפלא, חבר ילדותי.
הפלאפל של דבורה ממשיך ומפליא עימי בשיחה, זירת המחשבה, נתונה לאלפי גירויים טוען, יכולתך לקשור את טעמי לריח אפך כובשת את כוונתך וכדי ששיבחך יהיה אנין טעם, צריך לנגוס בי בתאווה ולחוש את טעם האהבה.
כעת כאשר אתה בסביבה, אני חש עוגן של געגוע, אני הרי חלק מחלומותיך…
אני הפלאפל ההופך את זיכרונותיך לטעם בלתי נשכח, פס הקול של חייך, המתנה שאתה תמיד מעניק לעצמך…
ועיני דומעות מאושר, הרגע בו אני משביע רעבוני בתענוג בלתי נגמר, חלק מנפלאות הבריאה ובעיקר מניח כתר של מלכות ליקיר כרכור.
_________
*פלאפל (בערבית: فلافل) הוא כדור או קציצה מטוגנים העשויים מגרגרי חומוס או פול מתובלים. הוא מאכל נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, כולל ישראל ועל פי ויקיפדיה-פלאפל, שורשיו של הפלאפל הם במצרים בסביבות המחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה, שם הוכן מפול מצרי.
ככל הנראה פותח הפלאפל על ידי הקופטים במצרים כמנה חליפית למנת בשר בחגים שבהם נאסרה אכילת בשר. מאוחר יותר התפשט המאכל צפונה לאזור סוריה ולבנון, שם הוכן בעיקר מגרגירי חומוס.
באופן מסורתי את הפלאפל מטגנים ומגישים עם טחינה וסלט ירקות, בתור כריך בפיתה, או כמתאבן, אך כיום, מטעמי בריאות ושמירה על המשקל יש האופים את הפלאפל ובכך נמנעים מטיגון בשמן עמוק.
Add Comment