תחרות הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי, חגגה שלשום (שלישי, י”א חשון תשע”ח) בת מצווה 12 שנים ליסודה על ידי ‘פורום היוצרים הדוקומנטרים’ בטקס חגיגי שהתקיים ב’סינמטק תל אביב’. השנה, התחרו בקטגוריות השונות 35 פרויקטים תיעודיים משובחים מהיבול של השנה האחרונה וחולקו פרסים בשווי של 400,000 ₪.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
טקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי הוא הבמה המרכזית לציון פועלם של היוצרים והיוצרות הדוקומנטריים ולחגיגה של העשייה התיעודית הישראלית, כמו גם להענקת הכרה, חשיפה ועידוד לעובדים ולעובדות בתחומים המקצועיים השונים בתעשייה הדוקומנטרית.
יושבת ראש פורום היוצרים הדוקומנטרים, בטקס הקולנוע הדוקומנטרי של ישראל לשנת 2017, המפיקה הגב’ אסנת טרבלסי, אמרה בדבריה בין היתר, כי; “השנה סימנה סוג של מהפך בתעשיה הקטנה שלנו. כניסתו של ‘תאגיד השידור הציבורי’ הגדיל את מספר ההפקות ולאט לאט, נראה, כי מתהווה מה ששידור ציבורי אמור ליצור.
יש אמנם עוד חריקות ודברים לשפר של התחלה, אבל ללא ספק, אנו רואים את הגידול המשמעותי בהפקות הדוקומנטריות בסרטים, בסדרות ובדיגיטל. גם שם היינו ראשונים לאתגר את הפלטפורמה ולפצח אותה”.
אך אל לנו להיות שאננים. הפרוספריטי הזה הוא גם קצת מצגת שווא. האיום מגיע לפתחן של שותפותינו הוותיקות “יס” ו”הוט” בדמות השחקנים החדשים עליהם עדיין לא מושתת שום רגולציה והם כבר מתחילים לשדר כטלויזיה ואף לזלזל בעשיה רבת השנים של “יס” ו”הוט“.
שנים רבות מתוך ההכרח הרגולטורי נולדו שני ערוצים מעולים ליצירה התיעודית בישראל. עכשיו כש”סלקום” ו”פרטנר” התחילו לשדר וכש”נטפליקס” ו”אמזון” לוקחות יותר ויותר מנויים, תקציב ‘הפקות המקור’ נמצא בסכנה ועל כולנו להכיר בחשיבות הרגולציה והחלתה ולהילחם על כך. זה המאבק הבא העומד לפתחנו.
ובכל זאת, השנה, הוגשו סרטים וסדרות רבות לתחרות והבחירה היתה קשה. הסרטים השנה, עסקו במגוון רחב מאוד של נושאים, אך בעיני ניכרת ההשפעה של הנסיונות להשתיק, לאיים ולהגביל את חופש הביטוי, את הביקורת הלגיטימית, שהיא חובתנו ונשמת אפינו כאמנים על המדינה ומוסדותיה, תפקידנו כדוקומנטריסטים הוא להביא את הקולות המושתקים, המודרים, שלא נשמעים.
אל לנו לפחד ואל לנו להפנים את הרוח המאיימת על היצירה ולצנזר מראש את עצמנו או יצירות שנראה, כי הן יהיו בעייתיות. תפקידכן להגן על האמנות ועל האמנים. לא על המדינה. המדינה, יודעת ותדע להגן על עצמה.
█ ואלה הזוכים בפרסי הקולנוע הדוקומנטרי;
ובאותו ענין – אל לנו גם לפחד מגיוון ופתיחת המוסדות ומקבלי ההחלטות לנשים ואנשים מכל שדרות החברה בישראל. אני גם קוראת ל’קרנות הקולנוע’ אל תהפכו את הדרישה לגיוון בלקטורה לקרדום לחפור בו. הנקודות הן האמצעי ולא המטרה. אל תשכחו, כי ‘חוק הקולנוע’ קם כדי לקדם את היצירה הקולנועית ולא כדי לשמש סרגל מדידה.
לפני מספר ימים, נפרדנו מדוד בן שטרית זכרו לברכה, אחד היוצרים החשובים שפעלו פה. יוצר ייחודי ורדיקלי בנוף הקולנוע הישראלי, שאמר את דבריו ללא חת ושילם על כך מחיר יקר.
אני שמחה שהשנה התקבלה הצעתו של אורי רוזנווקס ופרס מפעל חיים יינתן למר אלון גרבוז שניהל והוביל את הסינמטק כמעט מיום הקמתו. אמנם המעבר לפה נעשה בנסיבות לא קלות ופשוטות, אך יש משהו סימבולי בלתת את הפרס לאלון בביתו. על זה נאמר שלא לשמה בא לשמה.
אני רוצה להודות שוב לכל ‘גופי השידור’ שגם השנה, הביעו את תמיכתם בפעילות הפורום ואפשרו בכך את קיומו של הטקס. בראש ובראשונה לתאגיד השידור הישראלי שתרומתו המשמעותית לטקס והפרס ריגשו והראו, כי היתה סיבה להילחם. לשותפינו הותיקים; “יס דוקו” ו”הוט 8″.
למועצת הקולנוע ו-משרד התרבות, לקרנות הקולנוע שיעניקו פרסים. השנה לראשונה, גם חברו איגוד הבמאים ו-איגוד העורכים למתן פרס ליוצרים על פי תחומם. לסינמטק תל אביב שנרתם לאירוח הטקס השנה. ולכל הגופים שנתנו פרסים;
- אילנה צור, יושבת ראש ועדת הפרס ולחברי הועדה; דלית קימור, קרין קיינר ורפאל בלולו.
ולמי שמאפשרות כל שנה לדבר המקסים הזה להתקיים;
- אפרת שלום דנון, חברת הנהלת הפורום שמפיקה את הטקס בהתנדבות ובמסירות אין קץ, וכן לכל חברי וחברות הנהלת הפורום.
- ענת מוזס, מנכלית הפורום ומפיקת התחרות, שמחזיקה אותנו.
- נוגה שעוד רגע עוזבת אותנו עם ליבה הגדול ולאירית שזה עתה הצטרפה.
ובנימה אישית – התפקיד הזה תובע ממני שעות עבודה רבות מאוד. את המחיר משלמים מלבד בתי, הבמאיות והבמאים איתם אני עובדת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לכן-ם על הסבלנות ועל ההבנה והתמיכה. זה לא מובן מאליו”. סיכמה את נאומה המפיקה הגב’ אסנת טרבלסי, יושבת ראש פורום היוצרים הדוקומנטרים.
█ ואלה הזוכים בפרסי הקולנוע הדוקומנטרי;
■ קטגוריית ‘סרט באורך מלא’ זכה הסרט; “סלאח, פה זה ארץ ישראל” המציג את סיפור הקמתן של עיירות הפיתוח בישראל על רקע חזון “פיזור האוכלוסיה” שהוכתב על-ידי הנהגת המדינה בעשורים הראשונים לקיומה.
יוצרים: דורון גלעזר, דוד דרעי, רות יובל בימוי: דוד דרעי, הפקה: דוד דרעי, שגית שלום. הסרט קטף גם את פרס התחקיר בו זכו טליה אלוני ורנן יזרסקי על עבודת התחקיר שכללה חשיפת עדויות ופרוטוקולים חסויים, המאירים את היסודות של הפער העדתי בישראל.
■ ‘קטגוריית סרט תיעודי’ זכה הסרט ילדי הצללים, שמציג גילויים מרגשים וחושפניים על ההתעללות והאלימות הפיזית שחוו בני דור שני לשואה מידי הוריהם. בימוי: נועה אהרוני, הפקה: דיויד נוי, יורם עברי
■ ‘קטגוריית סדרה תיעודית’ זכתה הסדרה חנוך לוין: חיים שכדוגמתם לא ראינו מעולם, שמספרת בארבעה פרקים את הביוגרפיה האישית והאמנותית של גדול מחזאי ישראל.
בימוי: רן לנדאו, הפקה: דפנה פרנר ושי אינס
■ ‘קטגוריית סרט ביכורים’ זכה הסרט אגורות של הבמאי הפלסטיני בדראן בדראן, המציג את סיפורם של שני ילדים מטול כרם שעובדים בקיבוץ נדבות ושילדותם הופקעה לטובת מציאות המחסומים.
בימוי: בדראן בדראן, הפקה: יועד עירון. הסרט זכה גם בפרס ‘המוסיקה המקורית’ שהוענק למוזיקאי ראאד אמארה.
■ ‘קטגוריית סרט סטודנטים’ זכה הסרט האי של הבמאי אדם ויינגרוד, סרט הגמר שלו בלימודי הקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, על המתרחש בין קירותיו של בית החולים הצרפתי סנט לואיס בירושלים.
■ ‘קטגוריית תעודה חופשית’ המוקדשת לסרטים ניסיוניים ופורצי מסגרות זכה הסרט ‘הפטריוט’ על ההאקר היהודי “אולקן” וסיפור הלאומנות בעידן הסייבר. בימוי: דניאל סיון, הפקה: צפריר קוחנובסקי, מירי עזרא, אינה פישמן
■ פרס ‘הכתבה התיעודית’ זכה איתי אנגל על מסעו לסוריה בכתבה בלתי נראים במוסול. בימוי: איתי אנגל, הפקה: רותי שטיינברג, הדס בוסקילה, עובדה
■ ‘פרס הצילום’ זכה הצלם רועי פרג’ על עבודתו בסרט המשפחתי פוטו פרג‘, שעוסק באימפריית הצילום של המשפחה והיחסים בתוכה לאורך הדורות.
■ ‘פרס העריכה’ זכתה העורכת הותיקה ז’ואל אלקסיס על הסרט מוחי.
■ ‘פרס עיצוב פס הקול’ זכו רותם דרור וקובי ויטמן על הסרט חלום ירושלים.
■ ‘פרס העיצוב הויזואלי’ זכה סטודיו גיא וודים על עבודת הפוסט בסדרה התיעודית עוד סיפור אחד ודי של מודי בר-און וענת זלצר.
█ פרס מפעל חיים; אלון גרבוז
פרס על מפעל חיים הוענק למר אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב במשך יותר מארבעה עשורים, מי שהקדיש את חייו לקידום הקולנוע והיצירה הישראליים, מי שתמך בלי סייג בחופש הביטוי והיצירה ומי שהפך את הסינמטק למוסד ולסמל שהוא. בפרט, אלון הוא אחד האנשים החשובים ביותר בתרומתו ליצירה הדוקומנטרית הישראלית ולהפצתה בקרב קהלים שונים תוך עמידה איתנה על חשיבותו של חופש הביטוי.
אלון גרבוז (נולד ב-9 בספטמבר 1948), הוא איש תרבות ישראלי. שניהל את סינמטק תל אביב משך 40 שנה, כמעט מאז הקמתו ב-1973 ועד לפרישתו בספטמבר 2015 ערב יום הולדתו ה-67. אחיו הם הצייר הסופר והפובליציסט יאיר גרבוז וחבר הכנסת המנוח אהרן הראל.
גרבוז, נודע בתמיכתו הבלתי מסויגת בחופש הביטוי ובמיזמים קולנועיים שנויים במחלוקת. ב-2003 הקרין את הסרט מעורר המחלוקת; “ג’נין ג’נין”.
בשנת 2008 הקרין את הסרט “שיטת השקשוקה” חרף איומים משפטיים מצד האחים עופר. בשנת 2015, הקרין את הסרט “אל סף הפחד” העוסק ברוצח יגאל עמיר שרצח לפני 22 שנה ב-4 בנובמבר 1995, בעיר תל אביב-יפו את ראש הממשלה יצחק רבין, זכרו לברכה.
█ פרידה מהיוצר; דוד בן-שטרית זכרו לברכה
במהלך הערב, ציינו גם את הפרידה מהיוצר דוד בן-שטרית, ממייסדי פורום היוצרים הדוקומנטריים, שנפטר בשבוע שעבר. איש הרוח והמשורר סמי שלום שטרית, עלה להגיד מלים לזכרו והקדיש לו אחד משיריו.
דוד, היה אחד מהיוצרים החשובים בישראל, במאי, מפיק, צלם ומרצה, שהוביל ביצירתו ובחייו מאבקים חשובים ואמיצים למען שוויון ולמען מתן ביטוי ותיעוד קולנועי וטלוויזיוני של קבוצות ותרבויות שונות בחברה הישראלית.
בין סרטיו; מבעד לרעלת הגלות, רוח קדים, אבי היקר – שקט יורים ועוד רבים. בן-שטרית, זוכה פרס וולג’ין, פרס ספיר ופרס שרת התרבות לקולנוע וכן פרסים רבים ברחבי העולם.
Add Comment