פסיקת בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בחודש שעבר נגד ‘בעלי קרקעות חקלאיות’ באזור השרון, שקבעה, כי פגיעה בפוטנציאל ההפשרה של הקרקע – אינו מזכה את בעלי הקרקע ב’פיצוי’ קוממה אותם ובאמצעות משרד עורכי הדין יהושע דיאמנט ועומר דיאמנט, הוותיק (נוסד בשנת 1982) המוערך בתחום המקרקעין בישראל, הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, לצורך הגשת הערעור על פסיקת המחוזי בעיר תל אביב.
■רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ‘פורטל ‘כאן ישראל | kanisrael | כאן נעים | kan-naim אתר החדשות המקומיות של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
לטענת עורך דין דיאמנט; ״בית המשפט המחוזי בתל אביב, נתן פסק דין, הסותר את קביעותיו המשפטיות העקרוניות, של בית המשפט על ידי כב’ השופטת זהבה בוסתן שופטת בית המשפט המחוזי-מרכז.
גם על פסק דין זה, הוגשה על ידי ‘הרשויות המקומיות’ בקשת ‘רשות ערעור’ אל בית המשפט העליון. יש להניח ולצפות, כי העליון, יאחד את הדיון בכל הבקשות שהוגשו וידון בכולם ובסופו יוציא תחת ידיו הלכה ברורה בסוגיה חשובה זו למאות אלפי בעלי מקרקעין, הכוללת בתוכה תביעות פיצויים של למעלה מ-5 מיליארד ₪״.
יצוין כי בעלי הקרקעות, טוענים, כי הוראות סעיף 197 ל‘חוק התכנון והבניה’ קובעים, כי מי שזכאי לפיצוי הם קרקעות שנפגעו על ידי תכנית בין אם בתחום התכנית או גובלים בה.
התביעה שהגישו בגין סעיף 197, כללה חוות דעת מפורטת המראה, כעובדה, כי ‘ערך המקרקעין’ שלהם נפגע כתוצאה מאישור ‘תכנית מתאר מחוזית 21/3‘ בעוד שהוועדה, כלל לא דנה בתביעות הפיצויים.
התובעים, טוענים, עוד, כי היועץ המשפטי לממשלה, שהגיש חוות דעת לבית המשפט המחוזי, טען, כי אין מדובר בתביעות בשל פגיעות בשימושים קיימים, אלא בתביעות בגין אבדן ‘לכאורה’ של פוטנציאל עתידי לשינוי יעוד ולזכויות בקרקע.
█ וועדת הערר המחוזית ובית המשפט המחוזי, כלל לא בדקו מה היה שווי הקרקע במצב שקדם לתכנית הפוגעת
עם זאת, עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לא נתמכה בכל חוות דעת מקצועית או תשתית עובדתית מינימלית שהיה בה כדי לקבוע, כי התביעות מבוססות על אובדן שווי ספקולטיבי. עמדה זו של היועץ המשפטי לממשלה, התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין.
בין הטענות של המערערים, מציין עורך דין דיאמנט; את העובדה שבית המשפט המחוזי, בחר לצטט חלק מבית המשפט הגבוה לצדק בעניין בוכניק של בית המשפט העליון, אולם באופן אבסורדי התעלם מהסוף החשוב בפסק הדין שבו ציין, העליון, כי; ״כל שנאמר אינו סוגר את הדלת בפני ‘העותרים‘ לטעון, כי הם ‘זכאים לפיצוי ראוי’ עבור הנטל שהוטל על ידי יעוד קרקעותיהם ב-תוכנית מתאר ארצית 21/3״.
עוד טוענים בעלי קרקעות חקלאיות, כי פגיעה במקרקעין לפי סעיף 197, מהווה פגיעה בזכות היסוד לקניין, המוגנת ב-סעיף 3 לחוק יסוד; כבוד האדם וחירותו. מכיוון שמדובר בזכות יסוד, לא ניתן לפגוע בה אלה בהוראת חוק מפורשת, הוראה שגם היא ניתנת לפיקוח ולביטול על ידי בית המשפט, במידה ויתברר, כי היא סותרת ופוגעת בזכות היסוד.
עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי ו-ועדת הערר המחוזית, לא בחנו כל תשתית עובדתית אשר היה בה כדי לקבוע, כי התביעות מבוססות על ערכי שווי קרקע בייעוד חקלאי, המבוססים על צפייה לשינויי יעוד, או כל ראיה על כך, כי שווי הקרקע בייעוד חקלאי, של התובעים במצב הקודם, היה מבוסס על שווי קרקע ספקולטיבי. כל הטיעון מבוסס רק על טענות היועץ המשפטי לממשלה, שאינן מבוססות על כל חוות דעת שמאית.
ועדת הערר המחוזית ובית המשפט המחוזי, כלל לא בדקו מה היה שווי הקרקע במצב שקדם לתכנית הפוגעת, ולא בדקו כלל מה היה מרכיב השווי הספקולטיבי כפי שהיה לפני אישור התכנית הפוגעת. ראוי שהוועדה ובית המשפט, יקבלו חוות דעת של שמאי מייעץ או מכריע לצורך קביעת קיומו של אותו ״מרכיב ספקולטיבי עמום״.
Add Comment