במלאות שנה למותו של יושב ראש תנועת אומ”ץ, אריה אבנרי ז”ל, אחד מוותיקי העיתונאים החוקרים בישראל ואיש ציבור, לוחם בשחיתות שניהל מאבק למען חופש הביטוי וחופש העיתונות שעד שעותיו האחרונות שלא הרפה ממסעו המופלא בניסיון עיקש ונחרץ להשאיר אחריו ארץ מתוקנת יותר עד לרגע האחרון – מתגעגע העורך והעיתונאי אָבִי בֵּטֶלהַיְם (חתן פרס סוקולוב לשנת 1984) לעמיתו שהלך לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
ההיעדרות שלך מקוממת
השתיקה שלך רועמת
הנוכחות המאסיבית שלך התפוגגה
הותרת אחריך תחושה של ריקנות
ואתה כל כך חסר.
העיתונאי אמיר זוהר, כתב עליך ב’מעריב‘ ב- 2 באוקטובר 2016; “אבנרי, היה אשכנזי טיפוסי. ניחן בחוש צדק מפותח. במשך עשרות שנים, היה מקורב מאוד לראשי המשק ולפוליטיקאים, אבל זה לא מנע ממנו להתהפך עליהם כשצריך כמיטב המסורת העיתונאית.
הוא נהג להתעורר בארבע לפנות בוקר ולעבור על כל העיתונאים ואתרי החדשות, כדי להתקשר בשש בבוקר לכל הקונספירטורים שלו בתקשורת. הוא חילק להם סיפורים נרגנים קצרים וטרק טלפונים בלי להמתין לתשובה. תסתדר ותשלח לי עותק – היה זורק.
העיתונאי והמשפטן יובל יועז, כתב עליך באתר ‘ניוז 1‘ ב-24 אפריל 2016; “אריה אבנרי לא היית איש של אנדרסטייטמנט, של רמיזות“. הוא כתב; “כמו שדיבר, כמו שפעל בשטף אינסופי של מילים ומעשים, ומתוך בערה פנימית במנוע שלא כבה לעולם”.
█ אומרים שאין אדם שאין לו תחליף. שנה חלפה ואני יכול לקבוע בוודאות; לך אין תחליף. הייתי אקזמפלר (עותק) יחיד.
מאחורי החזות המחוספסת שלו הסתתר לב ענק. לב זהב. הוא לא חפש לעשות לעצמו, לא רכב על גלים של הצלחה אלא המשיך לפעול בצנעה יום אחרי יום, מפנה את תשומת הלב של התקשורת והציבור לעוולות שלטוניות, למכרזים תפורים, למינויים לא ראויים, לעסקאות מושחתות של הון ושלטון ולנבחרי ציבור שסטו מדרך הישר.
אריה, אתה בטח מעוות כעת את פניך ומסנן; “למה הם לא כתבו את זה עלי בחיי…”.
היום יותר תמיד צריך לזכור ולשנן את הדברים שאמרת וחזרת ואמרת בכל הזדמנות ומעל כל במה; “אנחנו לא מתייאשים ולא מרימים ידיים נוכח השחיתות השלטונית המפלצתית בקרב מנהיגים חסרי בושה. לא מתכופפים מול אישי ציבור פורעי חוק סדרתיים ולא מאבדים את התקווה כאשר עינינו כלות מול נבחרי ציבור שבזים למערכת המשפט ורודפים את אנשי החוק“.
“אלה שמתייחסים אל הלוחמים בשחיתות כאל אנשים תימהוניים ומכנים אותם לעתים הזויים, דון קישוטים, סוכני מוסר – פוגעים במאבק שלנו אבל לא מצליחים לבלום אותנו”. בספרך “אומץ לב“, שהוא צוואה חשובה שהותרת, מסמך נדיר ובו ירושת ענק של הישגים וניצחונות של מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים, אות ומופת של מלחמה עיקשת נחושה וחסרת פשרות לניקוי האורוות המזוהמות.
כתבת; “בביתי, בחדר העבודה עמוס הספרים, מונח שלט גדול שאותיותיו המזוהמות מלמדות על המנטרה שמניעה אותי; ‘איש לא יקנה אותי. איש לא יכופף אותי. איש לא ישפיל אותי ואיש לא יסחט אותי’“. המושחתים לא יכלו לך, אריה, אבל המחלה עצרה אותך ובלמה את מסע חייך הייחודי והאנרגטי.
אומרים שאין אדם שאין לו תחליף. שנה חלפה ואני יכול לקבוע בוודאות; לך אין תחליף. הייתי אקזמפלר (עותק) יחיד.
השקט שהשתרר מאז שעזבת, זועק והגעגוע צורב.
Add Comment