פורום כאן נעים

צל״ש ראש הממשלה לפעילות מבצעית של המוסד

דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס הענקת צל״ש ראש הממשלה לפעילות מבצעית של המוסד. וידאו: עומר מירון, לע"מ

כיצד להתנהג באירוע טביעה סרטון מד”א

כיצד להתנהג באירוע טביעה | סרטון בשפה העברית באדיבות מד"א.

שלישיית הגשש החיוור בחוף הים

הגשש החיוור בתכנית "סופסופ" בשנת 1988, מנחה גבי גזית. ערוץ 1.

אודטה שוורץ האמנתי לו | עוד גבר מתחזה

העיתונאית אודטה שוורץ, על גבר מתחזה שהייתה עמו ביחסים: האמנתי לו | הכתב חיים אתגר, ערוץ 2.

איך ניצחו הצמחוניים (פיל ו-תאו) את הטורף אריה

איך ניצחו הצמחוניים (פיל ו-תאו) את הטורף הלביאה

ילד מיוחד, וסוס מיוחד | חובה לצפות

כשהגעתי הביתה וצפיתי בסרטון הבנתי את העוצמה של אותו רגע של בני ארז הלוקה ב'תסמונת ויליאמס' והסוס הרגיש.

מפעל הפיס

צהל איתם – ולמענם

צהל איתם - ולמענם | כך נראה ההאקתון הצה"לי שמפתח פתרונות לקשיים של ילדים אוטיסטים. עוד טכנולוגיות שפותחו בפרויקט המיוחד, עכשיו באתר צה"ל: http://bit.ly/2vsq4w7

שום פלפל ושמן זית עם חיים כהן – קרין גורן

שום פלפל ושמן זית עם חיים כהן - קרין גורן.

נעים לעקוב אחרי

מבקים כאן ישראל

A feed could not be found at http://kanisrael.co.il/?feed=rss2. A feed with an invalid mime type may fall victim to this error, or SimplePie was unable to auto-discover it.. Use force_feed() if you are certain this URL is a real feed.
כאן כסף מדבר

מרכז אדוה: השכר עולה אך לא מדביק את הגידול בצמיחה

דר' שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדוה וממייסדיו וממחברי הדו"ח השנתי של תמונת מצב חברתית 2016; "השוויון והצדק החברתי אינם עומדים בראש סולם העדיפויות של המדינה. בכל הנוגע לקידום רמת החיים של כלל הישראלים, הממשלה משליכה את יהבה על צמיחה כלכלית. אך פירות הצמיחה חלחלו וממשיכים לחלחל כלפי מעלה יותר מאשר כלפי מטה. על כן מתבקשת מעורבות מדינתית משמעותית. "הבעיה היא שממשלות ישראל הלכו וקיצצו ביכולותיהן לפעול, ובעיקר ביכולותיהן התקציביות".
דר' שלמה סבירסקי ממחברי מרכז אדוה: השכר עולה אך לא מדביק את הגידול בצמיחה הכלכלית
דר’ שלמה סבירסקי ממחברי מרכז אדוה: השכר עולה אך לא מדביק את הגידול בצמיחה הכלכלית

מרכז אדוה – המכון לחקר החברה הישראלית, הדוגל בגישה כלכלית-חברתית סוציאל-דמוקרטית, מפרסם היום (יום ראשון | י”ד, התשע”ז) רשמית את הדו”ח השנתי שלו, תמונת מצב חברתית, תחת הכותרת 2016: “השכר עולה – אך לא מדביק את הגידול בצמיחה” ומפנה אצבע מאשימה נגד הממשלה וקבע בין היתר, כי פירות הצמיחה ממשיכים לחלחל מעלה יותר משהם מחלחלים כלפי מטה ומאידך מחבריו של הדו”ח השנתי; דר’ שלמה סבירסקי והגברת אתי קונור-אטיאס, מציינים, כי בשנתיים-שלוש האחרונות נרשמת עלייה בשכר, שהיא תוצאה, בין השאר של הסכמי שכר שהממשלה חתמה עם המורות והמורים (“אופק חדש” ו”עוז לתמורה”) ועם עובדי המדינה, ושל העלאת שכר המינימום.

רוצים עוד עדכונים? הצטרפו לכאן נעיםב’פייסבוק’ או בטוויטר.

עם זאת, הדו”ח השנתי של מרכז אדוה לשנת 2016, מציין ומדגיש, כי פערי ההכנסות גדולים ביותר. בשנת 2015, ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית שבראשו שכיר עמדה בעשירון התחתון, על 4,644 ₪ לחודש, בעוד שבעשירון העליון היא עמדה על 58,293 ₪. שני העשירונים הגבוהים, 9 ו-10, נהנו מ-43.9% מכלל הכנסות משקי הבית, בעוד ש-8 העשירונים האחרים התחלקו ב-56.1% הנותרים. מתמונת המצב החברתית בדו”ח השנתי של מרכז אדוה; תמונת מצב חברתית 2016, יש לציין, כי בתוך העשירון העליון עצמו, יש פערים עצומים בין המאיון העליון ובין שאר העשירון.

█  להלן כמה מהממצאים הנוספים של הדו”ח של מרכז אדוה;

1. תעסוקה ושכר: מנכ”ל חברה בורסאית גדולה מרוויח פי 91 משכר המינימום

  • פירות הצמיחה ממשיכים לחלחל מעלה יותר משהם מחלחלים כלפי מטה. הדבר משתקף היטב ב’שכר המנהלים הבכירים’; ב-2015, התגמול של המנהלים הבכירים בתאגידים הגדולים עלה יחסית ל-2014. העלייה המשמעותית הייתה בתגמולים שאינם שכר ‘תשלום מבוסס מניות’  בשעה שהשכר, דמי הניהול והמענקים כמעט ולא השתנו.
  • המנכ”לים של 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית (“מדד תל אביב 100“) תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 5.1 מיליון ש”ח, או 425 אלף ש”ח בחודש.
  • התגמול השנתי הממוצע של חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמד על 4 מיליון ש”ח, או 337 אלף ש”ח בחודש.
  • הפערים בין המנהלים הבכירים ובין שאר העובדים במשק, הוסיפו להיות  גבוהים ביותר. התגמול הממוצע של המנכ”לים היה גבוה פי 44 מהשכר הממוצע במשק (9,592 ש”ח, עובדים ישראליים בלבד) ופי 91 משכר המינימום באותה שנה (4,650 ש”ח).
  • השכר מתחלק באופן לא שוויוני לא רק בין שני המגדרים אלא גם בין קבוצות האוכלוסייה השונות, כלהלן (נתוני 2015);
    • שכרם של שכירים אשכנזים, ילידי הארץ עמד על 31% מעל לממוצע;
    • שכרם של שכירים מזרחיים, ילידי הארץ עמד על 14% מעל לממוצע;
    • שכרם של שכירים ילידי הארץ, שהם ילדים ליוצאי מדינות חבר העמים היה בגובה השכר הממוצע (1% מעליו);
    • שכרם של שכירים ערבים עמד על כשני-שלישים מהממוצע;
    • שכרם של שכירים יוצאי אתיופיה (עולים מאתיופיה וילידי ישראל שהם ילדים של עולים מאתיופיה) עמד על כמחצית השכר הממוצע.

שיעור ‘הבלתי מועסקים בישראל’ בחודש נובמבר 2016 היה נמוך; 4.6%. אבל;

  • השיעור הארצי מסתיר פערים גדולים מאוד בין יישובים ובין קבוצות אוכלוסייה; בניתוח לפי יישובים, עולה, כי בראש ‘טבלת האבטלה’ מצויים ישובים ערביים ובראשם ה‘יישובים הבדואיים’ בדרום הארץ. בעיירה הבדואית הגדולה ביותר; רהט, שיעור ‘דורשי העבודה’ עמד בנובמבר 2016 על 14.4%. שיעור דומה נרשם גם בכמה מן היישובים הערביים הגדולים ב-צפון הארץ ובהם; מג’אר (14.8%), סח’נין (14.7%) ו-אום אל-פחם (14.6%). ברוב היישובים היהודיים שיעור האבטלה היה נמוך מ-5%, אך שיעורים גבוהים הרבה יותר נרשמו ב’עיירות פיתוח‘ כדוגמת; מצפה רמון (9.5%), דימונה (9.3%) ו-ירוחם (8.6%).

2. השכלה: שיעור הסטודנטים ביישובים מבוססים כפול מאשר בפריפריה

הכניסה לענפי התעסוקה עם רמות השכר הגבוהות ביותר מותנית בדרך כלל בהשכלה גבוהה.

  • נכון לשנת 2015, רק 29.3% מבני/ות הנוער שהיו בני/ות 17 בשנת 2007 התחילו ללמוד עד 2015 במוסד ישראלי להשכלה גבוהה. שיעור הצעירים וצעירות היהודים שהגיעו להשכלה גבוהה כפול מזה של צעירים וצעירות ערבים.
  • בשנת 2014/15, 14.0% מבני 29-20 בישראל למדו באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות. ההתפלגות שלהם לפי יישובים היתה מאוד לא שוויונית: ביישובים מבוססים, השיעור עמד על 21.5%; בעיירות פיתוח – על 12.6%, וביישובים ערביים – על 9.1%.
  • ההסבר העיקרי לשיעור הנמוך של המגיעים להשכלה גבוהה הוא השיעור הנמוך של בני נוער המקבלים תעודת בגרות. ב-2013, לראשונה, עלה שיעור הזכאים אל מעל ל-50% וב-2015 הוא הגיע ל-56%. 44% מבני/ות הנוער הגיעו לגיל 17 ללא תעודת בגרות בידם.
  • בקרב תלמידים/ות יהודים שסיימו תיכון ב-2007, שיעור המתחילים בלימודים אקדמיים עד 2015 בקרב מסיימי המסלול העיוני – 40.7% – גבוה מזה של מסיימי המסלול המקצועי – 32.8%.
  • בעיירות הפיתוח, 77% מבתי הספר העל-יסודיים אינם בבעלות הרשות המקומית. במרבית היישובים המבוססים, במידה ויש בתי ספר מקצועיים, הם ממוקמים בדרך כלל בשכונות ה”דרומיות“.

3. בריאות: יהודים חיים שלוש שנים יותר מערבים

הפערים החברתיים מתבטאים גם ברמת הבריאות. רמת בריאות משקפת איכות חיים ובאופן כללי יותר, פערים מעמדיים כלליים: איכות התזונה, איכות הסביבה, איכות המגורים, רמת המודעות לסיכונים בריאותיים, טיב התחבורה, טיב התעסוקה, המרחק ממרכזי שירותים רפואיים ועוד. ההבדלים ב-איכות חיים משתקפים בשני מדדים עיקריים, המשמשים בכל רחבי העולם לציון פערים ב-רמת בריאות; תמותת תינוקות ו-תוחלת חיים.

  • שיעור תמותת התינוקות בישראל עמד בשנת 2014 על 3.1. שיעור זה הציב אותה במקום ה-15 בקרב ארצות ה-OECD. השיעור ירד מאוד מאז 1970, הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים. ועם זאת, כיום (2014-2010), שיעור תמותת התינוקות בקרב ערבים6.4 – גבוה פי 2.6 מזה של יהודים.
  • כך גם באשר לתוחלת חיים בלידה, שהיא גבוהה יחסית בישראל; ב-2014, תוחלת החיים של גברים בישראל – 80.3 שנה, הציבה את המדינה במקום השישי מקרב כלל ארצות ה-OECD. תוחלת החיים של נשים – 84.1, למרות שהיא גבוהה מזו של הגברים, מציבה את ישראל במקום ה-12 מקרב כלל ארצות ה-OECD. יתרה מזאת, תוחלת החיים הכללית בישראל מצויה בעלייה מתמדת. עם כל זאת,  תוחלת החיים של גברים יהודים – 80.9 – גבוהה מזו של גברים ערבים – 76.9 ואילו תוחלת החיים של נשים יהודיות – 84.5 – גבוהה מזו של נשים ערביות – 81.1.

דוקטור שלמה סבירסקי, מרכז אדוה: “השוויון והצדק החברתי אינם עומדים בראש סולם העדיפויות של המדינה;

לדברי ד”ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדוה וממייסדיו וממחברי הדו”ח השנתי של תמונת מצב חברתית 2016; “השוויון והצדק החברתי אינם עומדים בראש סולם העדיפויות של המדינה. בכל הנוגע לקידום רמת החיים של כלל הישראלים, הממשלה משליכה את יהבה על צמיחה כלכלית. אך פירות הצמיחה חלחלו וממשיכים לחלחל כלפי מעלה יותר מאשר כלפי מטה. על כן מתבקשת מעורבות מדינתית משמעותית”.

“הבעיה היא שממשלות ישראל הלכו וקיצצו ביכולותיהן לפעול, ובעיקר ביכולותיהן התקציביות. התוצאה היא הידלדלות והצטמקות השירותים החברתיים שהמדינה מספקת: שירותי חינוך, השכלה גבוהה, בריאות, רווחה וביטחון סוציאלי. ההוצאה הממשלתית (כולל רשויות מקומיות) הכוללת ב-2014, שעמדה על 41.2% תמ”ג, מציבה את ישראל בדבוקה אחת עם ארצות במזרח אירופה וארצות בעלות מסורת של הוצאה ממשלתית נמוכה כדוגמת; ניו זילנד וקנדה (שלהן הוצאות ביטחון נמוכות מזו של ישראל)”.

“זאת ועוד; מעייניהן של ממשלות ישראל נתונים בעיקר לבעיות מדיניות וביטחוניות ובראשן הסכסוך עם הפלסטינים, המתבטא בעימותים אלימים תכופים. ממשלות ישראל אינן פנויות לפתח תכניות ארוכות טווח להעלאת שיעור הזכאות לתעודת בגרות, להגדלת אוכלוסיית הסטודנטים או להכללתה של כלל אוכלוסיית ישראל ב‘אומת הסטארט-אפ’“.

תגובות



  • אודות הכותב

    משה נעים

    עורך האתר בלי מורא ובלי משוא פנים. עיתונאי מגיל 14. עובד כיום באינטרנט. בן 63, אב לעורך דין אלירן נעים. לר' אביב נעים ולקצינה בקבע; חלי נעים, סבא מאושר ל-אוריאן. המוטו; "אילו לחיים הייתה מהדורה שניה, הייתי מתקן בה את כל השגיאות...".

    הוסף תגובה

    לחצו פה להוסיף תגובה

    שינוי גודל גופנים