יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

פורום כאן נעים

איגרת שר הביטחון מר אביגדור ליברמן | יום הזיכרון

איגרת שר הביטחון מר אביגדור ליברמן | יום הזיכרון התשע"ז 2017

בערך – כל "על האש" נראה אותו דבר

מה יותר ישראלי מיום העצמאות? ה"על האש" שאחרי יום העצמאות ;) וגם - יש לנו מופע סטנדאפ חגיגי ומיוחד בתאטרון הבימה בערב עצמאות
פרטים וכרטיסים - bit.ly/beerech

ראש הממשלה נתניהו עם מזכיר ההגנה האמריקני מאטיס

פגישת ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מזכיר ההגנה האמריקני ג'יימס מאטיס

מכבי תל אביב נגד הפועל ב"ש 29.4.2017 / 2:1

מכבי תל אביב נגד הפועל ב"ש 29.4.2017 | 2:1 משחק האליפות! תקציר המשחק באיכות גבוהה.

קסם הגולן – רמת הגולן

אבי בהרי, צילם וערך סרטון טבע פסטורלי המתעד את נופיה הפראיים של רמת הגולן.

מציאות נושכת | על פליטי הריאליטי

מציאות נושכת - הסרט המלא (על פליטי הריאליטי)

מפעל הפיס

העולם הזה על פי אורי אבנרי

מי הרוויח | Cui bono – בשאר אסד או דונלד טראמפ

אז אם לבשאר אל-אסד אין מה להרוויח מהפשע, מי כן הרוויח? ובכן, יש תריסר עדות ומיליציות סוריות הלוחמות באסד (וגם זו בזו) במלחמת-האזרחים המטורפת. ויש מדינת-ישראל, כמובן. לכולן, יש אינטרס בהתקוממות העולם התרבותי נגד הרודן הסורי. הגיון פשוט ◄כמעט כל התקשורת בזו לטראמפ. די היה בשיגור טילים אחדים, כדי להפוך אותו למנהיג נערץ. מה זה אומר על העם האמריקאי, ומה זה אומר על האנושות בכלל?
מי הרוויח | Cui bono - בשאר אסד או דונלד טראמפ ברקע: הנרצחים בנשק כימי אידליב | קריקטורה בשאר אסד, עם מינויו לנשיא סוריה 2000, מאת רענן לוריא
הנרצחים מנשק כימי באידליב | קריקטורה בשאר אסד, של רענן לוריא, ויקיפדיה | משמאל: טראמפ, depositphotos

Cui bono – "מי מרוויח", ביטוי בלטינית פשוטו כמשמעו; "לטובתו?" – היא השאלה הראשונה שחוקר מנוסה שואל את עצמו כאשר הוא חוקר פשע. מכיוון שבנעוריי עבדתי זמן-מה כחוקר פרטי, אני מכיר את המשמעות. לעתים קרובות, הרושם הראשון באתר הפשע, כוזב. אתה שואל את עצמך מי מרוויח מהפשע ואתה מגלה חשוד חדש, שלא חשבת עליו קודם לכן.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או בטוויטר.

מזה שבועיים מטרידה השאלה הזאת את מוחי. היא ממש לא מרפה ממני. בסוריה, בוצע פשע איום. הופעל נשק כימי נגד האוכלוסייה האזרחית של אִדלֵב (אידליב, ادلب) עיר בצפון-מערב סוריה, המוחזקת בידי המורדים. עשרות אזרחים, וביניהם; ילדים, נהרגו בצורה אכזרית. מי יעשה דבר כזה? התשובה ברורה; המנוול הזה, בשאר אל-אסדبَشَّار ٱلأَسَد, בַּשָּאר אלְאַסַד).

אלא מי? וכך, תוך דקות (ממש), העיתון "ניו-יורק טיימס" ומספר רב של עיתונים מכובדים אחרים במערב, הכריזו ללא היסוס; אסד הרשע, עשה את זה! אין צורך בהוכחות. אין צורך בחקירה. הדבר מובן מאליו. ברור שזה אסד. תוך דקות, כולם ידעו את זה.

סערה של זעם הציפה את העולם המערבי. צריך להעניש אותו! דונלד טראמפ המסכן, שלא היה לו מושג, נכנע ללחץ והורה על שיגור טילים לעבר שדה-תעופה סורי – אחרי שהטיף במשך שנים לציבור האמריקאי שאין להתערב בשום אופן במלחמה בסוריה. פתאום הפך את עורו. רק כדי ללמד את אסד, המנוול הזה, לקח. ולהראות לעולם שהוא, טראמפ, הוא גבר-גבר.

המבצע הצליח מעל למשוער. בן-לילה הפך טראמפ המבוזה לגיבור לאומי. גם ה'ליברלים' נשקו את רגליו.  אך במשך כל הזמן הזה, המשיכה השאלה להציק לי. למה אסד עשה את זה? מה הוא הרוויח מזה? התשובה פשוטה; לא כלום. אסד ממש-ממש לא מרוויח כלום.

█ "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים".

בעזרת רוסיה, איראן ו-חיזבאללה, הנשיא אסד מנצח לאט-לאט במלחמת-האזרחים המשתוללת בארצו. הוא כבר מחזיק כמעט בכל הערים החשובות, המהוות את סוריה בפועל. יש לו די כלי-נשק כדי להרוג את האוכלוסייה האזרחית בשאר החלקים כאוות נפשו.

אז למה, למען אללה, שישתמש ב'גז מרעיל' כדי להרוג עוד עשרות אחדות? למה שירגיז את כל העולם ויזמין התערבות אמריקאית? אי-אפשר להתכחש למסקנה; לאסד אין שום דבר להרוויח ממעשה הנבלה. ברשימת "מי מרוויח" (Cui bono), הוא מופיע לגמרי בסוף.

אסד הוא רודן ציני, אולי גם אכזר, אך הוא לא מטומטם. הוא חניך של אביו, חאפז, שהיה רודן לפניו במשך עשרות שנים. גם לו היה אסד הבן, טיפש מטופש, יש לו יועצים הנמנים עם האנשים החכמים ביותר בעולם; ולדימיר פוטין מ-רוסיה, חסן רוחני מ-איראן, חסן נסראללה מ-חיזבאללה.

אז אם לבשאר אל-אסד אין מה להרוויח מהפשע, מי כן הרוויח? ובכן, יש תריסר עדות ומיליציות סוריות הלוחמות באסד (וגם זו בזו) במלחמת-האזרחים המטורפת. ויש מדינת-ישראל, כמובן. לכולן, יש אינטרס בהתקוממות העולם התרבותי נגד הרודן הסורי. הגיון פשוט.

לכל מעשה צבאי צריכה להיות מטרה פוליטית. כפי שאמר הגנרל הפרוסי, קארל פון-קלאוזביץ, לפני 200 שנה; "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים". שני הצדדים העיקריים במלחמת-האזרחים הסורית הם המשטר של אסד וה"מדינה האסלאמית", דאעש. אז מה המטרה של ארצות-הברית? זה נשמע, כמו בדיחה; אמריקה רוצה להשמיד גם את זה וגם את זו.

ועוד בדיחה; היא רוצה להשמיד תחילה את דאעש, ועל כן היא מפציצה דווקא את אסד. רצוי מאוד להשמיד את 'דאעש'. אין הרבה קבוצות מתועבות יותר בעולם. אבל דאעש היא רעיון, יותר מאשר ארגון. אילו הושמדה המדינה האסלאמית, היו אלפי מחבלים קנאים מתפזרים בעולם.

█ הדיקטטורה בסוריה, אינה תופעה מקרית

בני-החסות של ארצות-הברית בסוריה, ה"מורדים", הם חבורה די עגומה וחסרת-אונים. אין להם סיכוי לנצח. לפגוע עכשיו באסד – פירוש הדבר להאריך מלחמה חסרת-תכלית. אני עיתונאי מקצועי, זה שנים רבות, והצד המדכא אותי ביותר בפרשה הזאת הוא התפקיד שממלאה בה העיתונות האמריקאית והמערבית ובכללה 'העיתונות הישראלית'.

אני קורא את "ניו-יורק טיימס" ומעריך אותו. אבל בפרשה זו, קרע העיתון לגזרים את הערכים העיתונאיים הבסיסיים בפרסום מסקנות בלתי-מוכחות בעליל, כאילו היו אמת לאמיתה, ללא צורך באימות. יתכן שאכן אסד, הוא אשם, אבל היכן ההוכחה? מי חקר ומה היו המסקנות?

גרוע יותר; ה"חדשות" הפכו מיד לאמת עולמית. מיליונים רבים, חזרו על-כך ללא מחשבה, כאילו היו דבר מובן מאליו, כמו זריחת השמש במזרח ושקיעתה במערב. ספקות לא התעוררו. שום ראייה לא נדרשה, ושום ראייה לא סופקה. מדכא מאוד.

בחזרה לרודן. מדוע זקוקה סוריה לדיקטטור? מדוע אין בה דמוקרטיה נהדרת, כמו אצלנו? מדוע אין היא מצפה בשמחה ל"שינוי המשטר", שהאמריקאים מבקשים להביא לה? הדיקטטורה בסוריה, אינה תופעה מקרית. יש לה שורשים ממשיים מאוד. המדינה הסורית, הוקמה על-ידי צרפת בתום מלחמת-העולם הראשונה. חלק ממנה פרשה והפכה למדינת לבנון. שתי המדינות הן 'ישויות מלאכותיות'. מסופקני אם יש גם היום "סורים" ו"לבנונים" אמיתיים.

לבנון, היא ארץ הררית, המתאימה באופן אידיאלי לעדות אתניות ודתיות נרדפות, היכולות – בגלל האופי הגיאוגרפי שם – להגן על עצמן. במרוצת מאות השנים מצאו עדות קטנות מחסה שם. כתוצאה מכן, לבנון מלאה בעדות כאלה, שאינן בוטחות זו בזו – מוסלמים סונים, מוסלמים שיעים, נוצרים מארונים, מספר עדות נוצריות אחרות, דרוזים, כורדים ועוד.

ערב-רב דומה קיים גם בסוריה, בתוספת העלאווים. אלה, כמו השיעים, הם צאצאי תומכיו עלי איבן-אבי טליב, שהיה בן-דודו וחתנו של הנביא (מכאן השם). הם תפסו שטח בצפון הארץ. שתי המדינות נאלצו למצוא שיטה, שתאפשר לישויות רבות כאלה, השונות זו מזו, לחיות ביחד.

█ משטר אסד שומר על השלום בגבול ישראל, למרות שישראל סיפחה את רמת-הגולן.

לבנון, שחוותה בעבר מלחמות-אחים אכזריות, המציאה את שיטת החלוקה. הנשיא הוא תמיד נוצרי מארוני, ראש-הממשלה הוא מוסלמי סוני, מפקד הצבא הוא דרוזי, יושב ראש הפרלמנט הוא שיעי. כאשר פלש צה"ל אל לבנון, השיעים בדרום, נמצאו בשלב התחתון של הסולם. הם קיבלו את פני חיילינו באורז ובסוכריות. אך כעבור זמן קצר הם הבינו שצה"ל לא בא להושיעם מידי שכניהם היהירים, אלא מתכוון להישאר שם לצמיתות.

לכן פתחו השיעים המושפלים במלחמת גרילה מוצלחת, שהפכה אותם לכוח המוביל במדינה. בראשם עומדת "מפלגת אללה"; חיזבאללה. אך שיטת החלוקה עדיין פועלת. הסורים מצאו שיטה אחרת. הם קיבלו על עצמם מרצון דיקטטורה, כדי להחזיק את הארץ ביחד ולשמור על השלום הפנימי.

התנ"ך מספר שבני-ישראל ביקשו להמליך עליהם מלך, ובחרו בשאול, בן השבט הכי קטן. הסורים נהגו כך גם הם; הם המליכו דיקטטור מהעדה העלאווית, אחת הקטנות ביותר. המשטר של אסד הוא חילוני ואנטי-דתי, יש בו סורים מכל העדות. זה ממש ההיפך הגמור מדאעש הקנאית והרצחנית. מוסלמים רבים מאמינים שהעלאווים בכלל אינם מוסלמים. מאז שסוריה הפסידה ב'מלחמת יום-הכיפורים' לפני 44 שנים, משטר אסד שומר על השלום בגבול ישראל, למרות שישראל סיפחה את רמת-הגולן.

מלחמת-האזרחים בסוריה עדיין נמשכת. הכל לוחמים בכל. הקבוצות השונות של ה"מורדים", שהוקמו, חומשו ומומנו על-ידי ארצות-הברית, נמצאות במצב רע. מולם יש קבוצות שונות של ג'יהאדיסטים, שכולן שונאות את דאעש הג'יהאדיסטי. יש מובלעת כורדית, המבקשת לפרוש מהמדינה. הכורדים אינם ערבים, אך רובם מוסלמים. יש מובלעות כורדיות גם במדינות השכנות – תורכיה, עיראק ואיראן – אך האיבה ביניהן מחבלת בהקמת כורדיסטאן גדולה ומאוחדת.

ויש טראמפ המסכן, שאמנם נשבע שלא יתערב באנדרלמוסיה הזאת, אבל עושה זאת עכשיו בדיוק, למרות השבועה. יום לפני ההפצצה האמריקאית, לפחות מחצית האמריקאים וכמעט כל התקשורת בזו לטראמפ. די היה בשיגור טילים אחדים, כדי להפוך אותו למנהיג נערץ.

מה זה אומר על העם האמריקאי, ומה זה אומר על האנושות בכלל?

תגובות



  • אודות הכותב

    אורי אבנרי

    אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

    הוסף תגובה

    לחצו פה להוסיף תגובה

    שינוי גודל גופנים