ביקור נשיא ארצות הברית מר דונלד טראמפ בישראל

לקראת הגעת הנשיא דונלד טראמפ לישראל

פורום כאן נעים

מבצע "מגן כחול" לרגל ביקור נשיא ארצות הברית

מבצע "מגן כחול" יוצא לדרך לרגל ביקור נשיא ארצות הברית מר דונלד טראמפ בישראל

הפועל תל אביב נגד הפועל אשקלון 6.5.2017 | 0:0

הפועל תל אביב נגד הפועל אשקלון 6.5.2017 | 0:0

קסם הגולן – רמת הגולן

אבי בהרי, צילם וערך סרטון טבע פסטורלי המתעד את נופיה הפראיים של רמת הגולן.

למבוגרים: על חיתול ויאגרה וחתול…

זקן מבקש חיתולים למבוגרים וויאגרה | שחקנים: ורד פלדמן אלברט כהן.

מרואן ברגותי – נתפס בפעם השניה עם המכנסים למטה

מרואן ברגותי - נתפס פעם אחת על ידי כוחות הביטחון בתחתוניו ובפעם השנייה, שובת רעב וטורטית במלתעותיו.

מפעל הפיס

נעים לעקוב אחרי

העולם הזה על פי אורי אבנרי

הנשיא טראמפ כקינג קונג | העולם הזה על פי אורי אבנרי

"ידעתי שהוא מזכיר לי מישהו, אך לא זכרתי את מי. מי זה היה שהלם בכוח כזה על חזהו? ואז נזכרתי: זה היה גיבור של סרט מהימים שבהם הייתי בן 10. הסרט: קינג קונג ◄... מסימני העידן החדש; העניים ביותר מצביעים בעד העשירים ביותר, נגד האינטרסים המהותיים ביותר של עצמם. זה נכון בארצות-הברית, כמו שזה נכון בישראל. אה, ישראל. היא עסוקה בניחושים אינסופיים על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים".
הנשיא דונלד טראמפ כ-קינג קונג | העולם הזה על פי אורי אבנרי
הנשיא דונלד טראמפ כ-קינג קונג | העולם הזה על פי אורי אבנרי

וואו!!! הנשיא קונג, בעל-החיים החזק ביותר בתבל! קינג קונג (King Kong), אותה גורילת הענק (סרט משנת 1933) בעל לב הזהב, שטיפס על בנייני-ענק והפיל מטוסי-קרב באצבע הקטנה שלו. אחדים מאיתנו קיוו שהנשיא ארצות הברית של אמריקה ה-45, דונלד טראמפ, יתגלה כאדם שונה לגמרי מהמועמד טראמפ. הרי במהלך של מערכת-בחירות אומרים הרבה שטויות, הנשכחות למחרת היום. אבל עכשיו כבר עבר "היום שאחרי" והנה השטויות הולכות ומתרבות. הטראמפ הבלתי-אפשרי, זה שחשבנו עליו בליבנו שהוא אינו קיים באמת, חי וקיים, והוא יישאר כאן לפחות בארבע השנים הבאות.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו לכאן נעים’ בפייסבוק’ או בטוויטר.

ביומו הראשון בתפקיד כנשיא ארצות הברית היינו עדים למחזה האבסורדי של שני נערים, העומדים בחצר בית-הספר ומתקוטטים על "למי יש יותר גדול". במקרה זה דובר על למי היה הקהל הגדול ביותר באירוע ההשבעה שלו. טראמפ התעקש שהקהל שלו היה הגדול בהיסטוריה. הוא היה צריך לדעת שתוך דקות יופיעו על המסך תצלומי-האוויר, שהוכיחו, כי הקהל של ברק אובמה היה הרבה יותר גדול. האם טראמפ התנצל? להיפך, הוא התעקש ועמד על דעתו.

על המסך הופיעה דוברת מטעמו, שהסבירה שזה פשוט מקרה של "עובדות חלופיות". שתי מלים נהדרות. חבל שלא ידעתי אותן בעשרות השנים שבהן פעלתי כעיתונאי. אם אני אומר בצהריים שעכשיו זה חצות, זה פשוט; "עובדה חלופית". (היא גם נכונה – אולי בהונולולו.)

ההבנה שלי ב-כלכלה די מצומצמת. אבל ההיגיון הפשוט אומר לי שההבטחות הכלכליות של טראמפ הן קשקוש. לא "מחזירים מקומות-עבודה" באמצעות דיבורים. מקומות-עבודה המצריכים עבודה גופנית הולכים ונעלמים לטובת המכונות. האורגים בגרמניה ובבריטניה, קמו והשמידו את המכונות החדשות. אבל זה היה לפני 300 שנה, וזה לא עזר להם. עכשיו מסתכל טראמפ מאה שנה אחורה ורוצה שהדברים יחזרו לקדמותם.

לפני מאה שנה, היו דרושים 1000 עובדים, כדי לעשות את העבודה הנעשית עכשיו על-ידי עשרה. זה יישאר כך, ועוד יחמיר, גם אם ישמידו את כל המחשבים בעולם.

הגלובליזציה היא רוח הזמן. זו תוצאה טבעית של המצב המאפשר לי להגיב על דבריו של טראמפ שניות אחדות בלבד אחרי שיצאו מפיו. וכל אחד יכול לטוס סביב כדור-הארץ בפחות מ-30 שעות.

טראמפ לא יכול לעשות הרבה כדי לשנות זאת. הוא לא יכול להחזיר את הכלכלה ל"פרוטקציוניזם" (ההגנתיות) של המאה ה-18. היה ברור שאם טראמפ, יטיל מכסי-עונשין על היבוא מסין, ממשלות סין, תטילו מכסי-עונשין על הסחורות המיובאות מארצות-הברית. השבוע כבר נפתחה מלחמת-סחר בין ארצות-הברית ומקסיקו. אנשים רבים מאמינים לסיסמאות נבובות. זה מביא אותנו לעניין הדמוקרטיה.

█ באמצעות התקשורת החברתית, נעלמו כל המסננות, ויחד איתן גם ה… אמת

קראתי השבוע בעיתון "הארץ" מאמר שכתב אלי אליהו, שבו נטען שהדמוקרטיה מתה. ז"ל לגמרי. סר וינסטון לאונרד ספנסר-צ'רצ'יל משהיה מדינאי בריטי וראש ממשלת בריטניה בשנים 1940–1945 ובשנים 1951–1955. אמר, כי; "כידוע, שהדמוקרטיה היא שיטה רעה מאוד, אלא שכל שאר השיטות, שנוסו עד כה, רעות יותר". הוא גם אמר, כי; "הטענה הכי חזקה נגד הדמוקרטיה היא שיחה של חמש דקות עם בוחר ממוצע".

הדמוקרטיה, יכלה לפעול כאשר הייתה קיימת מסננת בין המועמד לבין העם. בין השא; 'תקשורת' האומרת אמת, ואליטה מושכלת. אפילו בגרמניה של 1933, עם מיליוני המובטלים שבה, אדולף היטלר לא הצליח להשיג רוב בבחירות חופשיות.

עכשיו, כאשר המועמדים יכולים להגיע במישרין אל הבוחרים באמצעות התקשורת החברתית, נעלמו כל המסננות, ויחד איתן גם ה… אמת. ניתן להפיץ את השקרים המחרידים ביותר באמצעות הטוויטר והפייסבוק, והם יגיעו ישר למוחות של מיליונים, שאין להם כל יכולת לשפוט אותם.

נדמה לי שהיה זה פאול יוזף גֶּבֶּלְס (בגרמנית: Paul Joseph Goebbels;‏ 29 באוקטובר 18971 במאי 1945) שהיה פושע מלחמה נאצי, מראשי משטרו של אדולף היטלר בגרמניה הנאצית, שבה שימש שר התעמולה וראש משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם. אמר כי; "ככל שהשקר יותר גדול, הוא גם יותר אמין". אנשים פשוטים לא יכולים לתאר לעצמם שמישהו ישקר בממדים כאלה.

למשל, הטענה של הנשיא טראמפ שגנבו ממנו שלושה עד חמישה מיליוני קולות. אין לו הוכחות, אין זכר לעדות מסייעת. סתם קשקוש. אבל מיליונים, מאמינים לו. אך אם אכן חלף עידן הדמוקרטיה, מה בא במקומה? כמו שרמז צ'רצ'יל, אין שיטה טובה יותר. אז זהו הקציר של השבוע הראשון של טראמפ בתפקיד: עוד שקרים, או "עובדות חלופיות", מדי יום.

ומה ביחס לנושאים המהותיים? אם רצינו להאמין שהרבה הבטחות שלו היו רק קשקושים של בחירות, אז טעינו. טראמפ, התחיל למלא בנאמנות את ההבטחות שלו, נושא אחרי נושא;

  • ביטול הזכות להפלות.
  • ביטול ההגנה על הסביבה.
  • ביטול ביטוח הבריאות.
  • ביטול מסים על הסופר-עשירים.

ממש חגיגה.

מסימני העידן החדש; העניים ביותר מצביעים בעד העשירים ביותר, נגד האינטרסים המהותיים ביותר של עצמם. זה נכון בארצות-הברית, כמו שזה נכון בישראל. אה, ישראל. היא עסוקה בניחושים אינסופיים על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים.

אפשר היה לחשוב שיש לישראל צרות חמורות יותר. הנה מתנהל משהו כמו מלחמת-אזרחים בין ממשלת-ישראל והציבור הערבי, המהווה כ-21% מאוכלוסיית ישראל הריבונית. בשני הצדדים, יש אבידות בנפש. במיוחד מתנהלת מלחמה נגד הבדואים, גם הם אזרחי ישראל הריבונית, המתנדבים לצה"ל. הממשלה, הורסת את בתיהם, כדי לפנות מקום למתנחלים יהודים.

וישנן כל הצרות האחרות; הכיבוש של הגדה המערבית. והמצור על רצועת-עזה. ו-חקירות-השחיתות השונות והמשונות נגד ראש-הממשלה ואשתו, עניין הסיגרים, "השמפניה הוורודה", ו"פרשת הצוללות מגרמניה", ו"פרשת השיחות עם בעל העיתון ידיעות אחרונות".

אבל צרות אלה הם כאין וכאפס לעומת מיקום השגרירות האמריקאית.

█ הנשיא טראמפ כקינג קונג בכל נאומיו הנושא העיקרי וכמעט היחיד הוא; אני-אני-אני.

תכנית-החלוקה של האו"ם של כ"ט בנובמבר, המהווה עדיין הבסיס החוקי של מדינת-ישראל, לא הכלילה את ירושלים במדינת ישראל. ההחלטה דיברה על מדינה יהודית ומדינה ערבית, ואילו ירושלים ו-בית-לחם היו אמורות להוות מובלעת נפרדת. מובן שישראל סיפחה כבר בראשיתה את ירושלים המערבית לשטחה, אבל אף שגרירות אחת לא עברה לשם. כולן נשארו בתל-אביב, שהיא עיר פחות יפה אך רעננה, תוססת ושוקקת-חיים. הן עדיין נמצאות שם. גם השגרירות האמריקאית השוכנת על שפת הים, מול חלונות דירתי בתל-אביב. (השגרירויות של אחדות מרפובליקות-הבננות בדרום-אמריקה, עברו לירושלים, אך חזרו לתל-אביב.)

בכל מערכת-בחירות אמריקאית מבטיחים המועמדים להעביר את השגרירות לירושלים, ובכל פעם הם חוזרים בהם אחרי שהמומחים מסבירים להם את עובדות-החיים. גם הנשיא דונלד טראמפ, הבטיח. הוא רצה למשוך קולות יהודים, נוסף על קול חתנו היהודי. מן הסתם חשב טראמפ לעצמו; למי אכפת, חוץ מאשר ליהודים הדפוקים האלה?

אז ככה, ל-1.5 מיליארדים מוסלמים אכפת. ואפילו אכפת מאוד.

אילו ידע טראמפ דבר וחצי דבר על הנושא, הוא היה יודע שבימים הראשונים של האיסלאם, ה"קיבלה" (כיוון התפילה) פנתה לירושלים. רק לאחר-מכן, שונה הכיוון למכה. כשהעיר ירושלים היא אחד משלושת המקומות המקודשים ביותר לאיסלאם. ההכרה בירושלים השלמה כבירת ישראל, עלולה להביא למעשי-אלימות נוראים כלפי מתקנים אמריקאיים בעולם, מאינדונזיה עד מרוקו.

נראה שבינתיים הספיקו המומחים ללמד גם את טראמפ, והוא התחיל לגמגם בעניין זה. הוא חושב על זה. הוא זקוק לזמן. אולי מאוחר יותר. אולי השגריר החדש, אדם ציוני, ימני קנאי, יגור בינתיים בירושלים, בעוד שהשגרירות עצמה תמשיך לפעול בתל-אביב.

מסכן, השגריר המיועד. זה לא תענוג גדול לנסוע בכל יום מירושלים לתל-אביב, בכביש שהוא תמיד פקוק. אבל אדם צריך לסבול עבור דעותיו.

העובדה המפחידה באמת היא שבכל נאומיו של הנשיא דונלד טראמפ, מאז שנכנס לתפקיד, בלי יוצא מהכלל, הנושא העיקרי – וכמעט היחיד –הוא; אני-אני-אני.

אני-אני-אני, והרבה מכות על החזה.

צפו לסרט "קינג קונג 2".

תגובות



  • אודות הכותב

    אורי אבנרי

    אוּרי אבנרי (נולד ב-10 בספטמבר 1923) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, פעיל-שלום, פעיל פוליטי המזוהה עם ה’שמאל הרדיקלי בישראל’’ ח"כ לשעבר, חבר-מייסד, "גוש שלום", תנועת-שלום בלתי-תלויה (1993), עורך ראשי לשעבר של השבועון "העולם הזה" (1950-1990), חבר-כנסת לשעבר (שלוש תקופות-כהונה; 1965-1969, 1969-1973, 1979-1981), חבר-מייסד, "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" (1975).

    שינוי גודל גופנים