גשמים אחרונים מרווים את האדמה בגינתנו והעצים מתחילים לחייך בדרכם שלהם – יש המוציאים לבלובים חדשים, עלים אדמדמים שמיד יתחיל לזרום בהן ‘הדם הירוק’ והם יהפכו לירקרקים ויתחילו לבצע פוטוסינטזה ויש כאלו שבוחרים לצאת בפריחה ריחנית ומשגעת אותנו, לא פחות מה’מעופפים המאביקים’ – דבורי הדבש.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
זה הזמן להכין הגינה ל’ירקות הקיץ‘ – סולניים למיניהם – פלפלים שונים, עגבניות, חצילים. וגם את בני משפחת הדלועיים – מלפפונים, קישואים, ‘פאקוס’, מלונים, אבטיחים ודלעות. כמו כן, כל צמחי ועשבי התבלין שכמעט ונעלמו מגינתנו בעונת החורף.
צמחי תבלין, אוהבים וצריכים שמש והרבה, כדי לבצע הרבה פוטוסינטזה (Photosynthesis) בעברית: הַטְמָעַת אוֹר, מדובר בתהליך המשמש להפקת אנרגיה ותרכובות אורגניות מתרכובות אי-אורגניות בחלק מהיצורים החיים, בכללם; צמחים, אצות, וקבוצות מסוימות של פרוטיסטים וחיידקים, כתוצאה מקליטת אור ופירוק מים.
כאמור, צמחי תבלין, נזקקים לתהליך המסובך ליצירת כל השמנים האתריים המיוחדים להם שאותם אנו אוהבים כ‘טעם וריח’.
אם כן, זו העת להכנת הגינה לירקות קיץ, המומחה מר ראובן אורן, מנהל פורום גינון אורגני ואקולוגי המוביל בישראל, מציע כיצד עושים זאת נכון; שמרתם זרעים מהעונה הקודמת? יופי. לא שמרתם? לא נורא. הזדרזו לרכוש / להשיג, כעת ‘זרעי קיץ‘ כי הזמן קצר והמלאכה מרובה.
כדי להבטיח נביטה מרבית ומוצלחת, רצוי לזרוע הזרעים ב‘מנבטות’ לא להיבהל “מנבטה” היא כל ארגז שתצליחו להשיג, עם עדיפות לארגזים העשויים מ‘קלקר’ או צידנית ישנה, כשהרעיון הכללי של המנבטה הוא להיות סוג של ‘חממה‘ – סביבה המנותקת מהסביבה שבחוץ.
סביבה השומרת על טמפרטורה יותר יציבה עם פחות ‘קפיצות טמפרטורה‘ בין היום ללילה. כך “נשכנע” את הזרעים שהתנאים מתאימים להם ויציבים, כי לזרעים ישנם מנגנונים עדינים, מעין ‘שעון בוטני’ פנימי, המעכב נביטה אם התנאים שבחוץ אינם יציבים, או לא מתאימים לו – טמפרטורת האדמה, טמפרטורת האוויר, לחות הקרקע, אורך היום – מספר שעות האור ועוד.
█ במנבטה, הנביטה מאוד מהירה! לא ‘שבוע’ או ’10 ימים’ אלא 48 שעות!
את המנבטה נמלא בתערובת של ‘אדמה קלה’ – אין צורך בדישון מיוחד של האדמה, כי הנבטים מסתמכים על ‘מחסן המזון’ הטבעי שלהם לצרכי נביטה. שני חלקי הזרע מכילים מזון ראשוני לנבט היוצא מן האדמה אל האור ושולח שורשון למטה, אל תוך האדמה.
מיד לאחר מכן, 2 חלקי הזרע שהתרוקנו מן המזון הראשוני, הופכים לעלים ראשוניים –הקרויים; ‘עלים פסיגיים’ המבצעים פוטוסינטזה ומאפשרים לנבט להפוך לשתיל.
מיד עם יציאת 2 העלים הראשונים, האמתיים, האופייניים לצמח, זוג העלים הפסיגיים (שצורתם שונה מהעלים האמתיים) מתנוון, נספג ונעלם.
המנבטה תהיה עם שכבת אדמה קלה בעובי של כ 6-8 ס”מ. לאחר הזריעה, כיסוי הזרעים באדמה והשקיה נדיבה, נכסה את המנבטה במכסה שקוף כלשהו למשל; זכוכית ממדף ישן, או לוח פלסטי או ניילון מתוך או ‘ניילון נצמד’, זאת כדי לשמור על אותה ‘סביבה מנותקת מהסביבה’!
החלק החשוב בתהליך כיסוי הזה הוא; אור, שיכנס וגם יחמם והמים בהם השקינו את האדמה שבפנים, לא יתאדו אלא, “יתאדו” ויאספו להן על המכסה השקוף שלנו.
כשהטמפרטורה, תרד, כצפוי לקראת ערב, הטיפות יטפטפו מטה וישובו וירוו את האדמה, כך שלאחר ההשקיה הראשונה, הנדיבה, אין צורך לפתוח המנבטה ולהשקות שוב, כי מדובר במעין ‘סביבה סגורה’ והמים נשארים בפנים.
במנבטה, תהיה הנביטה מאוד מהירה! לא ‘שבוע’ או ’10 ימים’ אלא רק 48 שעות!
חשוב – המנבטה תוצב במקום מואר, עם הרבה אור, אבל לא במקום עם שמש צהרים! כי החום של שמש הצהרים, יגרום לחום רב בתוך המנבטה ויחסל את הצמחים שלנו – ממש ‘חיטוי תרמי’.
מפנה מזרחי או מערבי, יהיה מצוין ואם אין, אז פשוט להצליל את הצד הדרומי, מפני שמש הצהרים.
כשהשתילים שלנו יהיו עם כ- 2-3 זוגות עלים או כש”ראשיהם” יתחילו לדחוק את המכסה השקוף, זה הזמן המדויק והנכון לחלצם מן האדמה ולהעבירם לערוגת האדמה, במרווחי שתילה המתאימים לכל צמח בוגר, זאת להבדיל מן הצפיפות היחסים בה הם היו, ב… מנבטה.
